חיי האומללים

אפילוג

"אבא!" יאן ניסה להעיר את צ'אניול בזמן שקפץ עליו, אך הוא לא התעורר. "אבא קום כבר!" הוא ניסה להעיר אותו שוב. "אבאאאא!!!!" הוא צעק לו באוזן, מה שהבהיל אותו והוא קם במהירות.

"יאן, כמה פעמים אמרתי לך לא להעיר אותי בצעקות." הוא אמר לו כשהוא קם מהמיטה אל עבר השירותים לעשות את סידורי הבוקר שלו ויאן ירד למטה.

כעבור רבע שעה, צ'אניול סיים את אירגוני הבוקר שלו וירד למטה. "איפה ג'אהיון?" הוא שאל את כל מי שישב בשולחן לארוחת הבוקר. "אין לי מושג." ג'ין יול אמרה בפה מלא וכולם צחקו.

"היא תכף תחזור, היא הלכה לקנות שוקו עם נאיון." יישינג אמר כשמילא לג'ונמיון מיץ תפוזים סחוט. "כמובן, גם היא וגם נאיון לא יכולות לחיות בלי זה." הוא חשב לעצמו עד שקול קטן וחמוד קטע את מחשבותיו.

"אבא, אתה כועס עליי?" יאן בא אליו ושאל אותו עם קול עצוב בפנים עצובות. "לא נסיך שלי, אבל אתה יודע שאבא לא אוהב שמקימים אותו בצרחות על הבוקר."

צ'אניול ענה לו כשהרים אותו בידיו והניח אותו בכיסא המיוחד שלו, מתחיל להאכיל אותו.
"אז אתה לא שונא אותי?" יאן שאל אותו עם חיוך וצ'אניול הנהן בראשו עם גיחוך קל.
הוא בא להאכיל אותו אבל הוא החל להתווכח איתו על זה שהוא לא רוצה בצל ושיוציא את זה מהאוכל.

"איפה אמא שלך, איפהההההה." הוא אמר בייאוש. "זוז זוז, יא חתיכת גרוע בלהאכיל ילדים." ג'ין יול אמרה לו ולאחר שניה קיבלה עגבנייה לפנים. "מדברת האסון." צ'אניול אמר והחל לצחוק בקול רם מפרצופה.

"מילה, אני לא רוצה לשמוע ממך! מילה!" היא אמרה לו בקול מאיים. "סתמו שניכם, אני אאכיל אותו." קיונגסויה סתמה אותם והחלה להאכיל את יאן. "יאאא, יאן, למה ממנה אתה אוכל וממני לא?" ג'ין יול שאלה אותו בקול עצוב מזוייף.

"כי היא לא שמה לי בצל ואני כבר בן חמש ואני יכול להחליט." הוא אמר לה כשתפך בכתפה וצ'אניול צחק מכך. "אני בבית!" ג'אהיון הודיעה כשנכנסה הביתה עם נאיון. "כמה זמן לוקח לך להגיע?" צ'אניול שאל אותה עם חיוך והיא לא ענתה לו והתקדמה עם השקיות מהסופר.

"אבא!" נאיון צעקה בקול רם כשראתה אותו וקפצה עליו עם חיבוק. "שלום יפה שלי." הוא אמר לה בקול תינוקי והיא חייכה אליו ונתנה לו נשיקה יבשה בפה. "אמא!" יאן צעק בקול רם כשראה את ג'אהיון ורץ אלייה שהיא מחכה לו בזרועות פתוחות.

"אכלת?" היא שאלה אותו. "כן." הוא ענה לה עם חיוך. "הוא משקר, הוא אכל רק רבע לחם." ג'ונמיון אמר שקם ממקומו והניח את הכלים שלו בכיור. "מלשן!" יאן צעק עליו וג'ונמיון צחק.

"מה זה? מי לימד אותך לדבר ככה? תבקש סליחה." ג'אהיון אמרה ליאן ברצינות שהיא מורידה אותו מידיה והוא הלך לכיוון ג'ונמיון.
"דוד ביול, סליחה." הוא אמר לו בקול עצוב כשהוא מחבק את רגלו וכולם חייכו. כך הוא ונאיון קראו לו, הם נדבקו מיישינג.
"זה בסדר קטן שלי." ג'ונמיון אמר לו כשהרים אותו על ידיו ויאן חיבק אותו.