"מה הוא רצה?" ג'אהיון שאלה את צ'אניול.
"לדבר. איתך." הוא אמר לה בכל נשיקה שנתן לה. "אני הולכת לישון." היא הודיעה לכולם ועלתה לישון. היא נכנסה לחדר, נשכבה על המיטה, ונכנסה לחלום עמוק, יותר נכון... סיוט.
*החלום מנקודת המבט של ג'אהיון*
"ג'אהיון?" שמעתי שמישהו מעיר אותי ופתחתי את עיניי, זה היה צ'אניול. "מתי קמת?" שאלתי אותו בקול ישנוני, מוזר לי שלא התעוררתי, בדרך כלל נאיון ויאן מעירים אותי מהבכי שלהם.
"לפני שלוש שעות, השעה כבר עשר." הוא ענה לי בקול קריר כזה... "קרה משהו?" שאלתי אותו בדאגה כשקמתי מהמיטה.
"לא, אני הולך לעבודה ביי." הוא אמר לי באדישות והלך מבלי לתת לי לא חיבוק... לא נשיקה... כלום.
צחצחתי שיניים, שטפתי גוף, התארגנתי וירדתי למטה לנאיון ויאן כי הם היו עם און בי.
"תודה ששמרת לי עליהם, מצטערת שלא התעוררתי." אמרתי לה עם חיוך והיא חייכה אליי גם כן.
"נעע שטויות הכל טוב, אין לי מה לעשות אז את יכולה לנוח היום, אני אהיה איתם." היא אמרה לי כשנתנה לנאיון מטרנה ויאן רדום בעגלה. "את בטוחה?" שאלתי אותה.
את האמת אני גם ככה רוצה ללכת לעבודה של הבנים כדי לתת להם לאכול ולצאת קצת עם צ'אניול. מאז התקרית עם קים יול הוא מתנהג אליי בקרירות אפילו שהתנהג אליי שעה לפני יפה.
"כן." היא ענתה לי והנהנתי ויצאתי מהבית עם אוכל לבנים. הגעתי תוך כמה דקות וניכנסתי לחברה. חיפשתי את צ'אניול אבל לא מצאתי אותו אז הלכתי לחדר החזרות לשאול את יישינג אופה.
"ג'אהיון מה את עושה פה?" הוא שאל אותי מופתע. "באתי להביא לכם קצת אוכל ולבקר את צ'אניול, איפה הוא?" שאלתי אותו, לא הבנתי למה הוא היה כל כך מופתע מזה שבאתי.
"צ'אניול? לא... לא יודע." הוא ענה לי במהירות כשהוא מגמגם. "אוקיי...." אמרתי לו באיטיות ויצאתי מחדר החזרות אחרי שהבאתי לו את הקופסא עם האוכל.
החלטתי להתקשר לצ'אניול כדי לבדוק איפה הוא ושמעתי את הצלצול של הפלאפון שלו מחדר ההלבשה. יופי, עכשיו שמצאתי אותו, אני אפתיע אותו ונצא ליום כיף!
חיכיתי שיענה לי לפלאפון אבל הוא לא ענה.
פתחתי את הדלת לאט לאט בלי שישמע והתקשרתי שוב.
"נו כמה היא יכולה להתקשר?!" שמעתי קול של בחורה אומרת בקול צווחני ומעצבן.
"זה כי היא חפרנית." שמעתי את צ'אניול אומר לה והוא ניתק לי בפנים. הצצתי קצת וראיתי שזאת נארי.... היא ישבה עליו והם לא הפסיקו להתמזמז.
הרגשתי שהלב שלי נקרע, נפל לי הפלאפון מהיד והדמעות שלי לא הפסיקו ליפול.
"שמעת רעש?" הקול הבוגדני שלו שאל אותה והיא המהמה.
לקחתי מהר את הפלאפון שלי מהריצפה כדי לברוח משם אבל לצערי הוא פתח את הדלת וראה אותי. "ג'.. ג'אהיון... יוני מה את עושה פה?" הוא שאל אותי עם חיוך, קורא לי בשם שהוא מכנה אותי בלי בושה. אפילו לא ראה על הפנים שלי שבכיתי.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
