"תשחרר אותה!" צ'אניול צעק בנואשות.
"בחיים לא." אמר ג'ה היוק שהתחזה לרופא. "היא שלי, ורק שלי." הוא הוסיף לומר. "תשחרר אותה עכשיו!" באקהיון צעק בבכי כשהוא נאבק בחבלים שצמודים אל גופו. "בחיים לא, היא שלי." ג'ה היוק אמר גם לבאקהיון.
"אני סופר עד 3, תשחרר אותה מיד!
או שכשאני אצא מהמצב הזה, אתה תצטער ומאוד, תשחרר אותה!!" צ'אניול אמר בקול חלוש אך מאיים וצעק את הסוף.
"לא." ג'ה היוק אמר בהחלטיות ויצא מהמחסן ביחד עם ג'אהיון כשהוא תופס את ידיה באכזריות. "לא! תחזור לפה! ג'אהיון!" באקהיון קרא בהתחננות. "אל תיגע בה! אם יקרה לה משהו אתה מת!" הוא צעק לג'ה היוק שבנתיים התרחק מרגע לרגע ביחד עם ג'אהיון.
"לא!" צ'אניול ובאקהיון צעקו ביחד בבהלה כשהתעוררו מהסיוט הנורא ששניהם חלמו, אותו חלום שהם חולמים כבר שבוע שלם ברצף.
"אני לא מבין מה זה החלום הזה..." צ'אניול אמר לבאקהיון, וקם למזוג לשניהם כוס מים קרים שירגיע אותם. "גם אני, והאדם הזה בכלל בכלא." באקהיון אמר ולקח את כוס המים שלו מידו של צ'אניול.
"מה שכן, ליתר ביטחון, בוא לא נצא מהבית." צ'אניול אמר ובאקהיון המהם. "בוקר טוב, למה אתם ערים כל כך מוקדם?" ג'אהיון צצה לפתע ושאלה אותם, כשהיא משפשפת את עינייה בחוזקה.
"אה.. מה.. לא, כלום, בוקר טוב." הם גימגמו.
"מה לא כלום? שאלתי למה אתם ערים, לא מה אתם עושים." היא אמרה וצחוק נפלט משפתייה. "מה מצחיק?" צ'אניול שאל וגיחך.
"אתה." היא אמרה וברחה לחדרה בריצה.
"או לא, את ממש לא." הוא אמר ורדף אחריה. "שוב פעם חלמתם את החלום הזה?" לונה נכנסה אל הסלון ושאלה את באקהיון, כשראתה את הבעת פניו המודאגות.
"כן." הוא אמר עם חיוך, מנסה להתעודד קצת אך היה אפשר לראות שהוא שבור.
"אל תדאג הכל יהיה בסדר." היא אמרה לו וחיבקה אותו.
"תפסתי!" צ'אניול הודיע בניצחון וזרק את ג'אהיון על המיטה. "זה לא הוגן." היא רטנה בילדותיות. "סתמי." הוא אמר ונתן לה מכה קטנה על הלחי. "מה נראה לך." היא רגזה עליו. "סתמי." הוא אמר בשנית וחזר על פעולותיו.
"יש לך משאלת מוות? לא נראה לי שאתה רוצה למות צעיר, הרי למה לך למות צעיר, אבל אני אהרוג אותך אני פשוט אהרוג אות.."
"סתמי." הוא קטע אותה והתנפל על שפתייה.
כרגיל הם התגלגלו מצד לצד, רבים מי יהיה על מי והפעם ג'אהיון הייתה זאת שניצחה.
"ניצחתי!" היא אמרה בקול רם וצהלה משמחה אל עבר הדלת לאחר שירדה מצ'אניול.
"חחח לאן את חושבת שאת הולכת?" הוא תפס את ידה ומשך אותה חזרה אל המיטה כשהפעם הוא רוכן מעליה.
"שכחת? אני צריכה ללכת לבית חולים לקחת את הטפסים ששכחתי שם." היא אמרה, ובשניה פניו של צ'אניול החווירו.
"מה קרה?" היא שאלה אותו בדאגה כשראתה את פניו.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Фанфик"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
