חיי האומללים

פרק 37

זה מדהים ששמחה היא החלטה. אתה בטוח ששמחה כמו גם אהבה, הן רגשות שבאים לך מבחוץ, לא תלויים בך, אבל לאט לאט אתה מבין עד כמה שמחה ואהבה הן פשוט החלטות. אז החלטנו להיות שמחים.

- אילן הייטנר

מה אתם מחליטים? להיות עצובים ולחיות בכאב? או להיות שמחים ולחיות באושר?
יש כאלה שיאמרו כאב, כי זה ללמוד על החיים ולעבור את זה על בשרך. ויש כאלה שיאמרו שמחה, כי הם רוצים לחיות באושר ולחוות טעויות ולקחת את זה בטוב.

"תפנה ימינה." באקהיון הורה על צ'אניול וכך הוא עשה. "הגענו!!" באקהיון אמר בשמחה וצ'אניול עצר את האוטו וכולם יצאו.

"מה זה? זה בניין נטוש." און בי אמרה כשיצאה מהאוטו השני. "אמאל'ה מפחיד פה." ג'יאה אמרה. "אל תפחדי את איתי." ג'ונגקוק אמר לה ונשק לשפתייה.

"היא פה... אני מרגיש את זה." צ'אניול אמר כשבאקהיון אוחז בידו מצד ימין ויישינג מצד שמאל, הם היחידים שמצךיחים להרגיע אותו חוץ מג'אהיון. "לפי המיקום היא כנראה בקומה ה2 אבל נצטרך לחכות שג'ה היוק יצא מפה." באקהיון אמר ודהג'ונג החל להשתעל קצת.

"היונג הכל בסדר?" הוא שאל אותו ודהג'ונג הנהן לחיוב. הם חיכו כחצי שעה וג'ין יול הרגישה שהיא עוד שניה מתפוצצת.
טוב יותר נכון השלפוחית שלה.

"תקשיבו לי טוב יא חבורה של קוקסינלים! אני חייבת פיפי ולא אכפת לי אם איזה שומר יבוא ויקח אותי, אני! חייבת! פיפי!"
היא אמרה בקול מאיים כשהיא קופצת וכולם החלו לצחוק, הם כבר הכירו את המצבי רוח שלה שהיא בלחץ וצריכה פיפי.

"הוא יצא עם חמישה שומרי ראש!" קיונגסו אמר כשהסתכל במשקפת. "וואה וואה טוב שלא שמונה, למה מה קרה." אסי אמרה בעצבים. "יוצאים לדרך." דהג'ונג אמר והבנים דרכו את הנשקים שלהם.

הם הסתערו על השומרים והבנות על השומרות. "אבא תשמע יש רעשים." ג'אהיון אמרה לאביה. "כן אני שומע." הוא אמר ולפתע הם שמעו שקוראים בשמה של ג'אהיון.
"ג'אהיון!" צ'אניול, באקהיון, דהג'ונג ויישינג צעקו כשהם עולים במדרגות ומנטרלים בדרך עוד ועוד שומרים. "מי אלה?" אביה של ג'אהיון שאל אותה כשהוא מגן עליה בגופו.

"אלה הם! הם באו לחפש אותי!" היא אמרה נירגשת ורצה אל הדלת, רק המחשבה שהיא יכולה לראות עכשיו את צ'אניול, את אחיה ואת כל החברים שלה עשה לה ישר להרגיש טוב.

"צ'אניול!" היא צעקה כשהיא דופקת בדלת העץ החומה. "זאת היא, אני שומע אותה!" צ'אניול אמר נירגש ורץ אל הדלת שראה.

****
"היי את! מה את עושה פה?!" אחת מהשומרות שאלה את און בי. "היי, סליחה אדון ג'ה היוק אמר לי להגיע לכאן, האם טעיתי בדרך?" און בי שאלה אותה כשהיא מתקרבת אליה.