"אתה בוהה" אמרה ג'אהיון לצ'אניול בתחנת האוטובוס, כאשר ראתה שצ'אניול לא הפסיק לבהות בה."אני יודע, אני בוהה באדם מאוד מאוד מכוער." הוא אמר לה בהיתגרות.
"הא כן? אז אם אני כזאת מכוערת מה אתה עושה איתי?! לך לבנות אחרות מהבית ספר הקודם שלך! אולי שם תמצא משהי יפה, בטח שם היית מחליף חברות כמו גרביי...!" "סתמי" צ'אניול אמר ובא להשתיק את ג'אהיון בנשיקה אך היא דחפה אותו ממנה.
"הקטע הזה לבוא לעצבן אותי ואז לנסות לפתור את זה בכך שאתה משתיק אותה בנשיקה לא יעזור לך." היא הודיעה לו בקול מורם. וצ'אניול רק המשיך לבהות בה משרבב את שפתיו, מאוכזב קצת שלא הצליח לנשק אותה.
_____________
באקהיון" קרא צ'אניול כשהוא וג'אהיון ראו אותו בכניסה לקריון. "או באתם." באקהיון אמר נירגש, וצ'אניול וג'אהיון הנהנו בראשם לחיוב. "איפה החברה שלך?" שאל צ'אניול את באקהיון.
"היא בדיוק הגיעה" באקהיון אמר והתקדם אל כיוונה של החברה שלו.
"תכירו זאת לונה." הציג באקהיון את החברה שלו. •נראת מוכרת• ג'אהיון חשבה לעצמה.
"היי לונה אני צ'אניול וזאת ג'אהיון." הציג צ'אניול את שניהם, ולונה כתגובה חייכה. "אז.. מה אתם רוצים שנעשה עכשיו?" שאל באקהיון.
"אולי נלך לאכול לפני הסרט?" הציע צ'אניול. "נשמע טוב." אמרה לונה. "ג'אהיון מה את אומרת? רוצה ללכת לאכול?" באקהיון שאל אותה.
והיא רק הנהנה בראשה לחיוב, לא הוציא אפילו מילה אחת מפיה. •מאיפה היא כלכך מוכרת לי?!• ג'אהיון חשבה לעצמה.
עד שמישהו קטע לה את חוט המחשבה בכך שנתן לה נשיקה בלחי. "צ'אניול!" היא אמרה לו בקול זועף.
"מה? אסור לי לנשק את חברה שלי?!" הוא רטן. "מ..מותר אבל יש פה אנשים..." היא אמרה בגימגום, ואפשר היה לראות על פניה שהסומק מתפשט בכל הפנים שלה מרוב שהיא הייתה נבוכה.
וצ'אניול גיחך כשראה אותה כך. "מה את רוצה לאכול?" שאלה לונה את ג'אהיון כשכולם התיישבו בשולחן. "אני?" שאלה ג'אהיון, לא מבינה למי היא מתכוונת. "כן." ענתה לונה בחיוך. "גלידה" ג'אהיון ענתה על השאלה. וצ'אניול ובאקהיון החלו לצחוק.
"מההה?!" ג'אהיון שאלה בילדותיות.
"את כמו ילדה קטנה" אמר באקהיון. וג'אהיון שילבה את ידיה ואמרה. "הא כן? אז אני צריכה לקרוא לך אופה?" היא שאלה. צ'אניול נחנק מעט, ולונה צחקה מהמראה של צ'אניול. "כן." ענה באקהיון.
"יא פארק ג'אהיון!" אמר צ'אניול בקול מורם, ולפתע פניה של לונה השתנו. "איך קראת לה?" שאלה לונה את צ'אניול. "איך ג'אהיון?" שאל צ'אניול, לא מבין מה קורה. "לונה הכל בסדר?" שאל באקהיון את לונה כאשר ראה עצב על פניה.
"לא, אני התכוונתי לשם משפחה שלה מה השם משפחה שלה?!" היא שאלה כשבכי מאיים לצאת מעיניה. "פארק, קוראים לי פארק ג'אהיון." אמרה ג'אהיון והדמעות שאיימו לצאת מעיניה של לונה, התפרצו.
•אני סוף סוף מצאתי אותה!• לונה חשבה לעצמה. "אני מצטערת ג'אהיון... אני מצטערת על הכל!" אמרה לונה בבכי והתקדמה לכיוון ג'אהיון, מחבקת אותה בחוזקה.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
