בסופו של דבר צ'אניול נרדם, כשידו מוחזקת בידה של ג'אהיון, לאחר לילה מסעיר.
בבוקר ג'אהיון פקחה את עיניה והרגישה
שידה מוחזקת בידו של מישהו, היא סיבבה את ראשה וראתה את צ'אניול.
"למה אתה כל כך מתעקש להישאר?" היא חשבה לעצמה, מחייכת, התפשט בליבה חום.
"האאא" היא צעקה כשניסתה להתרומם וצ'אניול ישר קם.
"מה קרה? את בסדר? כואב לך? איפה? לקרוא לרופא?!" הוא לא הפסיק לשאול אותה שאלות. המחשבה הזאת... שכואב לה, הוא לא היה יכול לשאת את זה. "מה אתה עושה פה?" היא שאלה אותו.
כשהוא שאל אותה את כל השאלות הללו, היא הרגישה מין צביטה כזאת בלב, מפני שזה היה חסר לה כל השנים האלה. "שומר עלייך."
הוא ענה לה במהירות, בודק כל חלק בגופה לראות שהיא לא פצועה.
"לך." היא אמרה. "הספיק לי מפגיעות..." היא חשבה לעצמה. "לא." הוא ענה לה. "אני אראה לה שאני פה בשבילה. אני אוכיח לה שאני יכול לשמור ולהגן עליה!" הוא חשב לעצמו. "אמרתי לך ללכת." היא אמרה לו ברצינות.
"ממתי אני מקשיב לך?" הוא אמר לה מחייך את החיוך הממיס שלו. "לא, לא, לא! אל תחייך את החיוך הזה!" היא חשבה לעצמה. בכל פעם שהוא היה רוצה לרכך אותה הוא מחייך אליה את החיוך הזה.
"נו לך כבר! לך! לך! לך! לך!" היא אמרה לו בצורה ילדותית, שגרמה לו להשפך מצחוק.
"חכי חכי מה אני יעשה לך עכשיו." הוא לחש לעצמו. "אייש, הילדה הזאת ממשיכה לומר לי ללכת מפה, רק חבל שאני לא מתכוון להקשיב לה ולעשות את זה." הוא אמר בקול רם והתקדם לכיוון המקרר, לשים לעצמו מים בכדי שהוא ישתה.
כשהוא שתה ג'אהיון צפתה בו, ראתה באיזה דרך סקסית המים נוטפים ממנו. "הבן אדם הזה מתגרה בי" היא חשבה לעצמה. "אז... מה קורה?" הוא שאל אותה, מתיישב על ידה במיטה.
"תגיד לי אתה לא מבין? לפי מה שזכור לי לא נפלת על הראש בילדות. לא בא לך ללכת? אני הרי לא רוצה שתישאר פה, אני העפתי אותך ואת דהג'ונג, אז מה אתה רוצה? למה בכ..." "סתמי" הוא אמר לה לפתע, משתיק אותה בנשיקה בפה, משלב את ידיהם.
בהתחלה היא התנגדה לזה, נותנת לו מכות בחזה. אבל לאחר שניה, היא נסחפה לתוך הנשיקה לאט לאט. אחרי דקה שלמה של נשיקה, צ'אניול התנתק ממנה רק כדי שתוכל לנשום. היא הסתכלה עליו בהלם מוחלט, לא ידעה איך להגיב על כך.
אבל לעומתה צ'אניול היה משועשע מזה והחליט לנשק אותה בשנית בכדי להוציא אותה מההלם. "אל. תנסי. להרחיק. אותי. ממך." הוא אמר לה בכל נשיקה שנתן לה והיא בתגובה הנהנה, עדיין הייתה בשוק.
"יופי." הוא אמר לה בחיוך, פורע לה את השיער. "אני צריך להתפנות אני הולך לשירותים, כמה דקות אחזור." הוא אמר לה נתן לה נשיקה והלך לדרכו.
"הוא.. הוא פשוט הסתים אותי עכשיו בנשיקה? זה היה חלום? אם כן אני לא רוצה להתעורר ממנו בחיים!" היא חשבה לעצמה, מחייכת.
בזמן שהיא חיכתה לצ'אניול בשקט, צצו לה כמה מחשבות בראש על דהג'ונג. "אופה... אני שונאת אותך." היא לחשה והרימה את ידה, נוגעת בלחי שלה, איפה שהוא נתן לה את הסטירה.
כשצ'אניול נכנס הוא ראה את ג'אהיון בוכה, אז במהירות הוא ניגש אלייה. "מה יש? הוא שאל , מחבק אותה חזק לצידו. ואז הוא הבחין בזה שהיא נוגעת בלחי שלה. כשראה זאת הוא הבין מה הבעיה.
"אל תחשבי על זה." הוא אמר לה עצבני.
גם אז כשדהג'ונג נתן לה את המכה הוא התעצבן, ועכשיו לראות את האהובה שלו בוכה מזה, הדליק אותו.
"איך אפשר שלא?" היא שאלה בבכי.
"אתה ראית איך הוא הרביץ לי? ועוד כשאני במצב הזה?" היא אמרה, מחזירה לו חיבוק.
צ'אניול התבונן בה, ניגב לה את הדמעות ואמר.
"אני מצטער... זאת אשמתי." הוא אמר לה.
"אתה לא עשית כלום!" היא אמרה לו במהירות, מרימה קצת את קולה. "לא אתה אמרת לו, להביא לי סטירה." ג'אהיון אמרה.
"את לא תסלחי לו?" הוא שאל ברצינות.
"לא." היא אמרה במהירות. "ולי...? לי את תסלחי?" הוא שאל, חושש קצת מהתשובה שתחזיר לו.
כשהוא חיבק אותה ככה היא הרגישה מוגנת.
מה שעם דהג'ונג היא לא הרגישה. וכשהוא שאל אותה אם היא תסלח לו, היא חייכה אהבה את השאלה הזאת.
"אני חושבת שכבר סלחתי לך." היא אמרה לצ'אניול, מחייכת, והתבוננה בשפתיו. "אחח אני מתה לנשק אותו..." היא חשבה לעצמה.
צ'אניול שהבין מה קורה, התבונן בה, והחליט שהוא רוצה לפתות אותה, ובכדי לפתות אותה הוא נשך את שפתיו וחייך. לשמוע אותה אומרת שהיא סולחת לו, היה הדבר הכי משמח שצ'אניול אי פעם שמע.
"אז אתה מנסה לפתות אותי? חכה, אני אראה לך מה זאת התפתות." היא חשבה לעצמה. הוציאה את הפלאפון שלה וראתה בקשת חברות באינסטה. "קים לוקאס."
"אווו איזה חתיך!" היא אמרה בקול. הסתכלה לו בתמונות, וראתה איזה חטוב הוא, נושכת מעט את שפתייה. צ'אניול התחיל להתעצבן אז הוא ניסה לחטוף לה את הפלאפון, בכדי לראות במי מדובר.
"לא." היא אמרה לו, מתגרה בו בכך שהיא מסתכלת על עוד תמונה של לוקאס ומלקקת את שפתייה. "יא פארק ג'אהיון!" הוא אמר בקול מורם, מתחיל לקנאות קצת.
"כן?" היא שאלה בחיוך. צ'אניול שכבר הרגיש כולו חמום תפס בה מהר, שם את הפלאפון שלה בשידה שעל יד המיטה, השכיב אותה במהירות, עלה עלייה, והחזיק את הידיים שלה מעל ראשה.
YOU ARE READING
חיי האומללים
Fanfiction"ג'אהיון בואי נעשה הסכם." צ'אניול אמר לה והיא המהמה. "איזה הסכם?" היא שאלה אותו עם הקול המתוק שלה והוא חייך. "שלא משנה מתי ואיפה, תמיד נגן אחד על השניה." הוא אמר לה והיא נלחצה מעט. "מה התחלת לדבר כמו מבוגרים." היא אמרה לו עם גיחוך והוא התבונן בה במב...
