חיי האומללים

פרק 19

"נו כמה זמן לוקח לך להתלבש?!" שאלה
ג'אהיון את לונה בחוסר סבלנות.
"כמה זמן שיצטרך." לונה הודיעה לה עם חיוך.

"ג'אהיון? לונה? אפשר להיכנס?" שאל באקהיון כשדפק בדלת. "לא! עוד לא!"
צרחה לונה בלחץ בכדי שלא יכנס ויראה אותה בלי חלוצה.

"נו כמה זמן לוקח לכן?!" שאל צ'אניול בצעקה של חוסר סבלנות. "הלו אתה שם, זה לא לכן, זה לך." זעפה ג'אהיון על צ'אניול. "נוווו תצאו כבר!" הוא אמר בילדותיות.

"חכה היא מתלבשת אל תפריע לה." אמר באקהיון לצ'אניול וצ'אניול שירבב את שפתיו.
"אתה לא חבר שלי יותר בעולם הזה." התרגז צ'אניול על באקהיון, ובילדותיות דחף אותו דחיפה של ילד בן 6.

"יאא פארק צ'אניול." אמר באקהיון בילדותיות גם כן ותפס בלחייו של צ'אניול. "אתה לא חבר שלי יותר בעולם הזה." צ'אניול אמר בשנית אך הפעם בקול ילדותי ומתוק שגרם לבאקהיון לצחוק בקול רם, ולפרוע לו את השיער.

"לא! לא! לא! עד שסידרתי אותו!" זעף צ'אניול על באקהיון והחזיר לבאקהיון. שניהם צחקו והחלו להעלות זכרונת מהעבר.

"נו איך אני נראת?" שאלה לונה את ג'אהיון
וג'אהיון בחנה את כל לבושה מכף רגלה עד ראשה. "משהו חסר לי פה..." היא מלמלה לעצמה.

"מה?" שאלה לונה. "אני יודעת!" ג'אהיון צרחה ובדרך הבהילה את לונה. "הלו יא טומטומית הבהלת אותי." רטנה לונה על ג'אהיון ונתנה לה מכה בכתף. "אההה זה כאב!" אמרה ג'אהיון ללונה בילדותיות ושירבבה את שפתייה.

"פארק ג'אהיון תזהרי לך! אני יכול לדעת מתי את משרבבת את השפתיים שלך ומתי את לא, אני שניה מלפרוץ את הדלת הזאת אז תזהרי לך." הודיע צ'אניול לג'אהיון, וג'אהיון הסמיקה מהמבוכה.

"שקט אתה מביך אותה." צרחה לונה על צ'אניול שהיה מבעד לדלת כשראתה איך פניה של ג'אהיון האדימו, וג'אהיון נתנה לה מכה בכתף, סוג של החזירה לה.

"שקט יא שרוטה עכשיו הוא יעשה את זה יותר!" ג'אהיון אמרה ללונה בקול של 'תרחמי עליי'.

"אה כן? ג'אהיון חכי היום יהיו לך מלא הפתעות שבחיים לא חלמת עליהן." הודיע צ'אניול לג'אהיון כששמע את מילותיה של לונה והיא עוד יותר הסמיקה ממילותיו.

"זהו שימי את המשקפיים האלה ונצא."
אמרה ג'אהיון ללונה ושתיהן יצאו מההחדר.
"או סוף סוף." רטן באקהיון ומשך את לונה אל זרועותיו לחיבוק מוחץ ולאחר שדקה שניהם ירדו למטה.

לעומת לונה ג'אהיון קצת חששה מצ'אניול בגלל מה שהוא אמר לה קודם והיא פשוט התקדמה מהר אל כיוון המדרגות עד שלפתע. "לאן את חושבת שאת הולכת?" שאל צ'אניול עם חיוך ותפס בידה.

"א.. אני? לשום מקום, יו.. יורדת ל.. למטה למה?" היא שאלה אותו בחשש. "הוא משך אותה אליו, התקרב עם שפתיו אל שפתייה ולחש לה בקול עמוק. "יפה לך להיות לחוצה."