זאבים ביער

פרק 4

פרק 4

הסתכלתי על מייק. הפנים שלו, שבדרך כלל היו מסכה של רוגע וחישוב קר, היו מעוותות מכעס פראי שמעולם לא ראיתי עליו. העיניים הכחולות-כהות שלו, שבדרך כלל הזכירו אגם שקט, התכהו לגוון של אוקיינוס סוער לפני סופה. הנחיריים שלו התרחבו, שואפים אוויר ברעש. בלי לומר מילה נוספת, הוא הסתובב על עקביו, פתח את דלת החדר שלי בטריקה שכמעט עקרה את הצירים מהמקום, ורץ למטה במדרגות בצעדים כבדים. "מייק! חכה!" צעקתי, הקול שלי נשבר. רצתי אחריו, הלב שלי מפרפר בגרון כמו ציפור כלואה.הגענו לסלון הגדול. ג'ייקוב וקווין ישבו על ספת העור הרחבה, צופים במשחק פוטבול בטלוויזיה. הם נראו נינוחים כל כך, עולם אחר לגמרי מהסערה שמייק הביא איתו. קווין צחק ממשהו שקרה על המסך, וג'ייקוב חייך, רגל על רגל. "היי ג'ייקוב," מייק אמר. הקול שלו היה שקט, נמוך, ובצורה מקפיאת דם - מסוכן. "היה לנו הסכם."ג'ייקוב וקווין קפצו מהספה כאילו היא בערה. החיוך נמחק מפניהם בשנייה אחת, מוחלף בדריכות מיידית. "מה קורה, מייקי?" קווין שאל, הגוף שלו נכנס אוטומטית לעמידת קרב, השרירים בידיים שלו נמתחו. מייק לא ענה. הידיים שלו רעדו בצידי הגוף, ואז ראיתי את זה - הציפורניים שלו התארכו במהירות מפחידה, הפכו לטפרים חדים ושחורים של זאב. העור שלו רטט. הוא לא השתנה לגמרי, אבל הזאב שבו היה קרוב לפני השטח בצורה מסוכנת, נאבק לפרוץ החוצה. "היי, וואו, וואו!" ג'ייקוב הרים ידיים בתנועת הרגעה, אבל העיניים שלו סרקו את מייק בחשש. "מייק, אחי, הכל בסדר?" "אני לא יודע, ג'ייקוב," מייק נהם, נהמה אמיתית, חייתית, שחשפה שיניים חדות יותר מהרגיל. "הכל בסדר? הכל בסדר?! הפרת את ההסכם!"בצעקה אחת, מייק זינק באוויר לעבר ג'ייקוב כמו טיל מונחה. ג'ייקוב התחמק בתנועה חלקה ומהירה, ציפורניים נשלפות גם מידיו בתגובה אינסטינקטיבית. רהיט התנפץ ברקע. "די!" צעקתי ורצתי ישר לתוך קו האש. תפסתי את מייק מאחור, מנסה לבלום אותו בכל הכוח הדל שלי, בעוד קווין תפס את ג'ייקוב בנעילת חניקה מאחור. "מה קורה פה לעזאזל?!" קווין שאג, מנסה להשתלט על אחיו הגדול והחזק. מייק התנשם בכבדות, החזה שלו עולה ויורד במהירות, העיניים שלו יוקדות בשנאה. "זה ג'ייקוב. הוא הפר את ההסכם. הוא עשה את הצעד הראשון. הוא נישק את לולה."הסלון השתתק בבת אחת. רק קול הנשימות הכבדות והמאמץ נשמע בחלל. קווין שיחרר את האחיזה שלו בג'ייקוב לאט, המבט שלו הפך מבילבול לזעם קר ומצמית. "מה?" הוא לחש, כאילו לא מאמין למשמע אוזניו. ואז, בקול חזק יותר: "ממזר..." הוא הניף אגרוף ופגע בלסת של ג'ייקוב בעוצמה אדירה. ג'ייקוב, מופתע מהתקפה מכיוון אחיו הקטן, עף אחורה ונחת על שולחן הקפה מזכוכית, שובר אותו לרסיסים בקול נפץ מחריד. "לא!" צרחתי. עזבתי את מייק ורצתי לעמוד מול ג'ייקוב ששכב בין השברים, פורשת ידיים לצדדים כדי להגן עליו. הטפרים של מייק, שעדיין היה בהתקף זעם עיוור, כמעט שרטו לי את הפנים. "היי! היי! תעצרו עכשיו!" צעקתי, הקול שלי רועד מדמעות. "זה אח שלכם! אתם לא יכולים להרביץ לו בגללי! השתגעתם?!"הם נעצרו. שלושתם התנשפו, מביטים בי, המומים מהאומץ שלי - או מהטיפשות. לאט לאט, הזעם הטהור בעיניים שלהם התחלף במשהו אחר. במשהו אפל יותר, כבד יותר. תשוקה מעוותת בכעס. "אם ג'ייקוב נישק אותה..." מייק אמר לאט, הנשימה שלו מתחילה להירגע, הוא יישר את החולצה המקומטת שלו, והחיוך הזדוני והמוכר חזר לפניו. "גם אני צריך לנשק אותה. זה רק יהיה הוגן. נכון, קווין?" קווין ניגב טיפת דם מהשפה התחתונה שלו והנהן, עיניו הירוקות נעוצות בי במבט רעב. "הוגן לגמרי." "רגע, מה? לא!" לקחתי צעד אחורה, הרגליים שלי נתקלות ברגליים של ג'ייקוב שעדיין שכב על הרצפה. "אף אחד לא הולך לנשק..."לא סיימתי את המשפט. מייק היה הראשון. הוא תפס אותי במותניים בתנועה מהירה, משך אותי אליו ונשק לי בעוצמה, כמעט באלימות. זו לא הייתה נשיקה של אהבה, זו הייתה נשיקה של בעלות, של סימון טריטוריה. הוא רצה למחוק את הטעם של ג'ייקוב. הלב שלי דפק כמו פטיש. איך שהוא שיחרר אותי, קווין תפס אותי. הידיים הגדולות שלו אחזו בפניי. הנשיקה שלו הייתה שונה - פראית, רעבה, כאילו הוא חיכה לזה חיים שלמים ועכשיו הסכר נפרץ. הוא נשק לי עמוק, משאיר אותי חסרת נשימה. ואז ג'ייקוב, שקם מהרצפה וניער מעליו זכוכיות, תפס את העורף שלי ומשך אותי אליו. הוא נישק אותי שוב, מזכיר לי את מה שקרה ביער, אבל הפעם עם יותר כוח, יותר נואשות, כאילו הוא מזכיר לאחרים - ולי - שהוא היה הראשון.המוח שלי היה מעורפל. הגוף שלי בער. זה היה מבלבל, מפחיד ומענג בצורה מעוותת ואסורה. הריח שלהם, המגע שלהם, הכוח שלהם - זה היה יותר מדי, אני מפחדת להיסחף לזה. הדפתי אותם בכל הכוח שנשאר לי. נפלתי על הברכיים, מתנשמת, הראש שלי סחרחר. "תגידו, אתם נורמלים?!" צעקתי, הקול שלי נשבר והדמעות פרצו. "מה יש לכם?! אני לא צעצוע שלכם! אתם לא יכולים פשוט..." קמתי ורצתי לחדר שלי, טורקת את הדלת ונועלת אותה פעמיים. נשענתי על הדלת, מחליקה לרצפה, הידיים שלי רועדות. הלב שלי דהר אחרי סיטואציה שלא העזתי לדמיין אפילו בחלומות הכי פרועים ואסורים שלי.