זאבים ביער

פרק 24

פרק 24

דיינה, אליינה, וויט, הוול, לולה ומולי עמדו במעגל מושלם סביב חור חשוך ברצפת האולם. המתח באוויר היה סמיך וכבד, כאילו האוויר עצמו מחכה להתפוצץ. דיינה התקרבה אל לולה בצעד נחוש. היא לקחה את ידה של לולה, וכף ידה הקרה צרבה את עורה. הציפורן המטופחת של דיינה התארכה והפכה לטופר שחור וחד כתער. בתנועה מהירה, היא שיספה את כף ידה של לולה. דם אדום ובוהק נטף מהחתך, טיפה אחר טיפה, ופגע ברצפת האבן בקול רם באופן מוזר. דיינה חזרה מהר למקומה במעגל, עיניה נעוצות בדם. וויט והוול החלו ללחוש לחש עתיק בשפה נשכחת. עיניהן השתנו והפכו לכחול בהיר וזוהר, כמו שני כוכבים קרים. הדם של לולה לא נשאר במקום. הוא זז כאילו היה חי, זורם כמו נחשים אדומים קטנים בין חריצי הרצפה, ישר לתוך החור השחור שבמרכז המעגל. לפתע, הפצע בידה של לולה נסגר מעצמו, משאיר עור חלק ולבן. אבל הטקס רק התחיל.

חוט של דם זוהר זינק מתוך הבור כמו לייזר ופגע ישר בחזה של מולי. היא נשנקה, גבה התקשת. הדם חדר לליבה והכריח אותה להשתנות. עיניה הכהו, רגליה התארכו והתכסו בפרווה, ואחריהן ידיה ואוזניה. תוך שניות, מולי הפכה לזאבה גדולה ומרהיבה, נוהמת בכאב ובעוצמה. חוט דם נוסף התפצל ופגע בוויט ובהוול בו זמנית. הוול צרחה צרחה ששינתה את צורתה. הנוצות הלבנות שלה צמחו והפכו לנוצות טווס מפוארות ובוהקות בכל צבעי הקשת. עיניה העגולות התעוותו והפכו לעיני עז מלבניות ומוזרות. הילה של ערפל לבן וסמיך הופיעה מעל ראשה כמו כתר. וויט התכווצה. מתוך גבה בקעו שתי כנפי עטלף שחורות וענקיות, קורעות את השמלה הלבנה. שיערה הלבן השחיר כלילה, וממרכז מצחה צמחה קרן קריסטל ישרה ולבנה, נוצצת באור קסום. חוט שלישי פגע בדיינה. היא שאגה, והשינוי שלה היה המפחיד מכולם. היא גדלה לממדים עצומים. ידיה ורגליה הפכו לגפיים של זאב שחור ומפלצתי. עיניה הפכו לשחורות לגמרי, ונוזל שחור וסמיך כמו זפת נטף מהן כמו דמעות. מגבה בקעו עשרות קוצים חדים בצבעי שחור ולבן, כמו שיריון קטלני. החוט הבא פגע באליינה. רגליה התאחדו והפכו לזנב נחש ירוק-קשקשים ארוך ועבה. עיניה הפכו לצהובות עם אישון מאורך, ציפורניה התארכו לטפרים רעילים, וידיה הפכו לידיים שעירות של אשת זאב. היא הייתה יצור כלאיים מבעית ויפהפה.

חוט הדם האחרון פגע בלולה. הבנים, שהיו כלואים בצד בכלוב הלבה, צפו במחזה באימה. כל העיניים בחדר היו נשואות אליה. הלב של לולה דפק במהירות מטורפת. היא תפסה את החזה שלה, מתנשמת. היא נפלה על ברכיה, מנסה להכיל את הכאב. ואז זה התחיל. העור שלה התחיל להאפיר ולהתקשות. "מה קורה לי?" היא שאלה בלחש, מושיטה יד נוקשה לעבר מולי. הקול שלה הפך עמום. תוך שניות, היא הפכה לפסל אבן מושלם ודומם. "לולה!" מולי הזאבה יללה בכאב, וזעקתה גררה את כל השאר לזעוק גם הם. "חייבים להמשיך!" שאגה דיינה בקולה המפלצתי. "המעגל נפתח! היא תהיה בסדר! אל תזוזו!"