זאבים ביער

פרק 25

פרק 25

"את באמת חושבת שתוכלי לנצח אותי שוב, קסנדרה?" שאל סקליאס, קולו המעוות מהדהד באולם האבן. לולה נהמה בתגובה, ולכמה מאיות השנייה חלף על פניו המפלצתיות מבט של פחד טהור. הוא התחיל להזיע, חום גופו עולה, והילה שחורה סביבו רעדה. "אולי פעם שעברה הצלחת לנצח אותי בקושי, אבל הפעם... זה משהו שונה לגמרי," אמרה קסנדרה מתוך גרונה של לולה. העיניים שלה, עכשיו בצבע סגול מהפנט, זהרו באור קדמון. "הפעם, לי יש את לולה." היא צחקה, צחוק צלול ומפחיד. "אתה כבר כולך מפחד, סקליאס. אני מריחה את הפחד שלך. אתה יודע מה היא יכולה לעשות, נכון? הרי אתה זה שהרגת את לוסיינה, אמא שלה, וניסית להרוג את רובן מבפנים. אבל נכשלת. היא הצליחה לכלוא אותך בגוף שלו כשהוא בשליטה כמעט כל הזמן הזה, וכל זה כשהיא הייתה רק בת שלוש." היא התקדמה לעברו בצעדים מדודים. "שלא תבין אותי לא נכון, עם לוסיינה היה לך מזל. תקפת מהגב, מלוכלך כמו תמיד. אתה פחדן, סקליאס. אתה מפחד שהבנות שלי יצליחו לגבור עליך שוב?" לולה שיחררה חיוך פראי, וטפרים ארוכים וחדים כלהבים בקעו מאצבעותיה.

"שקט!" הוא צעק בזעם. האדמה תחתיהם רעדה והתבקעה. עיניו זהרו בצבע אדום ארגמן, והוא שעט לכיוונה של לולה במהירות מסחררת. ואז הוא נעלם. לולה נעצרה, סורקת את האולם. "הוא יכול להיות בכל מקום! תיזהרו!" קווין, מייק וג'ייקוב נצמדו מיד, גב אל גב, חושפים שיניים ומוכנים לקרב. דיינה, אליינה, וויט והוול עשו כמוהם, יוצרות מעגל הגנה. לולה נשארה לבד במרכז, בטוחה בעצמה. היא הסתובבה לאט, מדברת אל האוויר הריק: "אותם טריקים ישנים... אתה לא מבין שזה לא יעבוד עליי הפעם? שוב שכחת את הכוח שיש לי עכשיו?" לפתע, היא הניפה את ידה והשליכה את הטפרים שלה אל החלל הריק שלשמאלה. קול קריעה נשמע. כתם שחור הופיע באוויר, וסקליאס התממש מתוכו, המום. היד של לולה הייתה תקועה עמוק בבטנו. נוזל שחור וסמיך - הדם שלו - החל לזרום על ידה. היא שיחררה חיוך מרוצה והרימה אותו באוויר ביד אחת, כאילו לא שקל דבר. סקליאס חירחר, דם שחור נוזל מפיו. "אם את תהרגי אותי... את תהרגי גם את אבא שלה... רובן ימות איתי. ואז היא בחיים לא תסלח לך." פניה של לולה התכרכמו. היא היססה. סקליאס ניצל את הרגע.

גופו המפלצתי התכווץ והשתנה חזרה לדמותו של רובן. הוא הביט בה בעיניים כחולות ועצובות, מלאות כאב. "בבקשה, לולה..." הוא לחש, מושיט יד רועדת לגעת בפניה. "למה את עושה לי את זה, ילדה שלי?" העיניים הסגולים של קסנדרה נעלמו, ועיניה הכחולות-ירוקות של לולה חזרו, מלאות דמעות ובלבול. "לולה, לא!" צעק ג'ייקוב מרחוק. "זה טריק!" אבל לולה כבר הורידה אותו לרצפה בעדינות. רובן חייך אליה, חיוך אבהי וחם. הוא התקרב וחיבק אותה. "זהו זה... זאת הילדה שלי... הילדה שהתגעגעתי אליה כל כך." לולה התפרקה בתוך החיבוק. אבל אז, ידו של רובן, שהייתה מונחת על גבה, החלה להשתנות. האצבעות התארכו והתאחדו ללהב עגול וחד כתער. היא הרימה את ראשה והסתכלה מעבר לכתפו, אל החברים והמשפחה שלה. כולם צעקו לה, אבל היא לא שמעה. "הכל יהיה בסדר..." הוא לחש באוזנה, והקול שלו השתנה שוב לקולו של סקליאס.

"אנחנו נחזור להיות משפחה." דמעה בודדת זלגה על לחיה של לולה. העיניים שלה השתנו שוב. הפעם לא לסגול, אלא לצהוב-ירוק פראי של זאב זועם. "כן... משפחה," היא אמרה בשקט. סקליאס צחק וניסה לתקוע את הלהב בגבה. אבל היד שלו עברה דרך אוויר. הוא נדחף לאחור בעוצמה אדירה. לולה עמדה שם, שלמה, אבל משהו בה השתנה. עשן לבן יצא מפיה, ועיניה בערו בסגול. "אני לא מאמין שהאמנת לזה," הוא גיחך, בטוח שפגע בה. "טיפשה קטנה." "לולה!" צעק ג'ייקוב בבעתה. "מה עשית, מפלצת?!" טייגר שאג. "אני אהרוג אותך!" מולי צרחה וזינקה עליו בזעם עיוור. אחריה רצו כולם, משנים צורה לחיות טרף ולמפלצות, מוכנים לקרוע אותו לגזרים. אבל הם עצרו בחריקה. לולה עמדה שם. שלמה. החור שסקליאס חשב שיצר לא היה שם. "אוהווו... עכשיו אתה עצבנת אותה," אמרה דיינה בחיוך קטן ומפחיד.

לולה הרימה את מבטה. הגוף שלה התחיל לגדול ולהתעוות במהירות בלתי נתפסת. העור נקרע, עצמות התארכו, פרווה לבנה כשלג כיסתה הכל. תוך שניות היא הפכה לזאבה עצומה, בגובה שלושה מטרים, עם עיניים סגולות ובוהקות. קסנדרה לקחה פיקוד מלא. סקליאס לקח צעד מבועת לאחור. לפתע, מתוך גבה של הזאבה הלבנה בקעו שתי כנפיים ענקיות, לבנות ונוצצות כמו של מלאך. היא פרשה אותן לרווחה, ונופפה בהן פעם אחת. משב רוח אדיר העיף את סקליאס לאחור והפיל את שאר הנוכחים לרצפה. היא הפסיקה לנופף. היא הביטה בסקליאס. הרגליים שלו התחילו להפוך לאבן. שורשי צמחים עבים בקעו מהרצפה, מלפפים את גופו ורותקים אותו למקום. "מה קורה פה?!" שאל קווין בהלם. הכנפיים של לולה התפרקו והפכו לארבעה קוצי אנרגיה ענקיים ולבנים. הם טסו באוויר ופגעו בסקליאס, חודרים את גופו השחור. הוא צרח, אבל לא מכאב פיזי. חומר שחור וסמיך - המהות של סקליאס - נשאב מתוך גופו של רובן והחל לרחף באוויר מעליו, מתלכד לכדור אפל ומזמזם.

לאט לאט, הצורה המפלצתית נמסה, ורובן האנושי נותר עומד שם, חיוור ותשוש, אך חופשי. הזאבה הענקית התכווצה. הפרווה נעלמה, הכנפיים נמוגו. לולה חזרה לצורתה האנושית. היא עמדה שם, עירומה, שיערה הלבן והארוך משתרך עד הרצפה ומכסה את גופה כמו גלימה. "ידעתי...זאת אמא שלי," לחשה דיינה לוחצת את ידה של אליינה, דמעות בעיניה השחורות. "אמא שלך? למה את מתכוונת?" שאלה מולי, המומה. "היא חלק מהנשמה שלה, הזאב הפנימי שלה..." אליינה הסבירה בהערצה. "לולה היא גלגול הנשמות של קסנדרה. לכן היא יכולה להשתמש בכוחות שלה." כל העיניים היו נשואות לקסנדרה שבתוך לולה. היא התקרבה לרובן. האבנים והצמחים שיחררו אותו וחזרו לאדמה. היא הרימה יד לעבר הכדור השחור המרחף. בתנועה קלה של האצבעות, הכדור התנפץ כמו זכוכית לאלפי רסיסים שנעלמו באוויר. סקליאס הושמד. היא חיבקה את רובן. השיער הלבן שלה עטף אותו, זוהר באור רך, וכל הפצעים והצלקות שלו נרפאו בשניות. "הכל בסדר עכשיו, רובן," היא אמרה בקול כפול ורך.

השיער ירד מגופו. הוא עמד מולה, מבולבל, מביט בעיניים הסגולות. "לוסיינה?" הוא לחש, מגלגל על לשונו את שם אהובתו המתה, כאילו ראה רוח רפאים. היא חייכה אליו בעצב. השיער שלה התחיל להתקצר ולהחשיך חזרה לבלונד-כהה. העיניים הסגולות דהו והפכו לכחולות-ירוקות המוכרות. "זאת הבת שלך, רובן. זאת לולה," היא אמרה בקולה שלה, ואז עיניה התגלגלו לאחור והיא צנחה לרצפה. "לולה!" מולי צעקה ורצה לתפוס אותה. כולם התקבצו סביבה. לולה ראתה הכל במטושטש. הנשימה שלה הייתה כבדה. "אני חושבת שהעמסתי עלייך יותר מדי בפעם הראשונה... סליחה, לולה," הקול של קסנדרה הדהד בראשה, חלש ועייף. "לא, זה בסדר... זה היה למטרה טובה," לולה ענתה לה במחשבה. החושך סגר עליה. הקולות מסביב התעמעמו. "אני רק שמחה שכולם בסדר," היא לחשה, וחייכה חיוך קטן לפני שהתודעה שלה כבתה.