קמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. שלחתי את ידי, כשעיניי עצומות, וכיביתי אותו. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. נאנחתי. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר, בשעה שש ורבע,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. לגמרי.
אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה, לא מפסיקה לצרוח .
"היא כנראה נזכרה שהארי חוזר היום." שמעתי את אחי הקטן, טוד, אומר ומצחקק.
"מה קורה לך, נואל, כמעט עשית לי התקף לב.." אבי אמר לי,נאנח, תוך כדי שניסיתי להסדיר נשימה ולהירגע מהריצה.
"ה..ה..הא.."
"ידעתי!היא נזכרה שהארי הגיע." טוד אמר.
"אני כל כך התגעגעתי אליו" חייכתי לעצמי. באמת שהתגעגעתי אליו.
"רואים." טוד אמר, וגילגלתי את עיניי.
"וואו, היית עד כדי כך מאוהבת בו אם את..."
"טוד, תפסיק להיות אדיוט .אני לא מאוהבת בהארי ואתה יודע את זה." נאנחתי. "הוא החבר הכי טוב שלי."
"החבר הכי טוב, שניתק איתך קשר, ואחרי שלוש שנים נזכר שהוא 'מתגעגע'." טוד ניסה לתקן אותי, אומר את המילה האחרונה בטון מגעיל.
"תסתום, טוד. הוא היה עמוס." אמרתי, רצה ללמעלה.
"את לא רוצה לאכול??" אבי צעק לי ברוגע בזמן שעליתי במדרגות.
"אני אוכל אצל הארי!!" עניתי בהתרגשות, והתחלתי להתארגן. הייתי חייבת להיראות...
מושלמת.
...
"סטיילס!!" קפצתי עליו כשנפגשנו בפארק הנטוש, במקום שתמיד היינו נפגשים לפני שלוש שנים.
"נלהה!" חיבק אותי חזק. החיבוק נמשך כל כך הרבה זמן. חיבוק אוהב, בלי לדבר בכלל. סתם לחבק.
"איך אני התגעגעתי אליך..." אמרתי לו, עדיין לא משחררת את החיבוק.
"לא יותר ממני.." הוא אמר לי, ויכולתי להרגיש את החיוך שלו. ניתקנו את החיבוק ביחד.
"אז מה אתה מספר?" שאלתי, "מלא זמן לא דיברנו.."
"צודקת,היית ממש חסרה לי. " הוא אמר לי. "קרה כל כך הרבה.. אני אספר לך בהזדמנות את הכל." ענה לשאלתי.
"לכמה זמן תישאר?" שאלתי אותו, והוא חשב קצת.
"לא לתמיד..." ענה כתשובה."אולי לשבועיים, עד שמסע ההופעות שלנו יגמר.." ענה תשובה יותר מספקת.
"רגע רגע.." עצרתי את דבריו, מבולבלת. "מסע הופעות??" שאלתי.
"או, אל תגידי לי שלא שמעת על וואן דיירקשן." הוא חייך אליי.
"או, כאילו להקה?" שאלתי, והוא הנהן.
"מה אתה עושה, מאפר.. סטייליסט.. או, אני יודעת, אתה כוריאוגרף." אמרתי בציניות, מקווה שהוא לא באמת אחד הדברים האלה, כי אם כן זה יהיה די מביך.
"חחח, מה? לא..," הוא צחק. כנראה הוא לא קלט את הציניות שלי.
"אני שר." סיפר לי, חייך את חיוכו הכובש בגאווה.
"מה, באמת??" שאלתי, והוא הנהן.
"בחיים שלי לא שמעתי אותך שר." אמרתי, מגחכת. לא ידעתי שהארי יודע לשיר...
"יהיו לך עוד מלא הזדמנויות, אל תדאגי .." אמר. "בכל מקרה, רוצה שנלך לאכול איפשהו? אני מזמין."
"אין מצב, הזמנת פעם שעברה." נזכרתי באותו היום שישבנו לאכול ביחד,היום האחרון שהתראינו בו.
לא ידעתי שהארי עוזב, נודע לי על זה יום אחרי זה. אמא שלי סיפרה לי. אמא שלי ואמא של הארי הן חברות טובות, הן עובדות ביחד ומסתובבות ביחד, כנראה שבגלל זה נהיינו חברים הכי טובים מגיל צעיר.
הגענו למסעדה נחמדה, שנינו הזמנו פיצה. התיישבנו שם, בשקט, מחכים לאוכל.
"אז..." התחלתי לומר מנסה לשבור את השתיקה.
"אז..." הוא החזיר לי בחיוך, והשתיקה רק הפכה להיות מביכה יותר.
"לאיפה נעלמת?" פתאום זאת הייתה השאלה היחידה שהצלחתי לשאול, והארי הביט בי, מנסה בעצמו למצוא מענה לשאלה שלי.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
