-בפרק הזה, ואני חושבת שגם בבאים, הולכות להיות מלא נקודות מבט שונות וזה יכול להיות קצת מבלבל, מקווה שתסתדרו
נק מבט אופיר
הבטתי באיזור. איזור שומם ומדברי, שפעם היה בו נחל.
"אני לא חושבת שהולכים להגיע לפה בקרוב." אמרתי ללואי.
"זה האיזור הכי חם פה, יצאנו טיפשים שהסכמנו להיות פה."
"לא נורא." לואי אמר כתשובה, מביט ישר, ועשיתי כמוהו.
לאחר מכן, הביט בי.
"יש משהו שמשגע אותי." אמר לי, והבטתי בו.
"מה?" שאלתי.
"אמ..אנ..את.." גמגם, וחזר להביט ישר. "לעזאזל, אני מחבב אותך." שפך בפניי.
"באמת?" חייכתי.
"כן.." אמר, אני חושבת שבטון מעט נבוך.
"אבל תמיד כשאני מבקש מאחרים לבדוק מה את מרגישה, הם מחזירים לי תשובות שונות." חייך אליי.
"טוב, אולי הם צודקים." אמר לי, "אולי אני לא יודעת מה אני מרגישה." הבטתי לאחורה, ראיתי שניים מתקרבים אלינו ובירייה אחת הורדתי את שניהם.
"או, בגלל זה את המצטיינת אצלנו." לואי החמיא לי, מתקרב אליי יותר.
"אז מה את מרגישה?" שאל שוב, וגיחכתי.
"בוא נתרכז במשימה, לואי." שיגעתי אותו.
נק מבט נואל
"איפה אנחנו?" שאלתי את הארי, אחרי שעצרנו מהריצה הזאת.
"לבד." אמר כתשובה, מחייך מעט.
"הארי, אני.." התחלתי לומר, "אני האמת רוצה שנסיים את המ..."
"אני יודע שנפגעת." עצר אותי מלומר את המשך המשפט. "גם אני חשבתי שנפגעתי, ואז הבנתי שאת זאת שאמורה להיפגע."
"נכון, הארי. כי אתה מטומטם." אמרתי , בצורה די פוגענית, אך הוא חייך כתגובה.
"טוב, אני מטומטם שאוהב אותך." חייך אליי, ונישק אותי בעדינות על שפתיי.
נק מבט כללית
"אופל?" זאיין אמר, מתיישב על הרצפה ומחזיק לנ בבטן. הוא הניח את ידו יל בטנה, בדיוק מסתכל על האיזור, ומרים את ידו כשהרגיש בחומר נוזלי על בטנה של אופל. זה היה דם.
"אוי, אופל.." הדמעות התחילו לרדת. הוא לא ידע שהוא כזה רגיש.
הוא חיבק אותה חזק, לא עניין אותו שהדם מלכלך את חולצתו.
"אני אוהב אותך.." הוא לחש לה,
"אני אוהבת אותך גם, זאיין." לחשה אליו, ואיבדה את הכרתה.
נק מבט נואל
"הארי, א.."
"בבקשה אל תדברי.." עצם את עיניו, שפתיו היו קרובות אל פי. "אל תהרסי את הרגע."
"אני..." מלמלתי, ושפתיו שוב נחו על שלי. כל כך רציתי להפסיק את זה, או שאולי לא רציתי. כך או כך, לא הצלחתי לגרום לשפתיי להתנתק משלו.
הבטתי בו בדיוק כשפתח את עיניו, חיוך קטן עלה על פניו. יכולתי להרגיש את פניי נשרפות והופכות לאדומות, וידעתי שאני מסמיקה. ניסיתי להסתיר את זה עם חיוך קטן.
אני יודעת שאני שונאת את הרגעים הקיטשים והמעצבנים, אבל ברגע הזה לא היה לי אכפת להיות קיטשית.
זאת הנשיקה הראשונה שלי.
"מה עכשיו?" שאלתי אותו, עיניי סגורות.
"עכשיו הולכים לחפש את בלאק." ענה לי, נותן לי נשיקה אחרונה על שפתיי, ופתחתי את עיניי.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Hayran Kurguקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
