"תקומי כברר!!" הארי צרח לי, אולי בפעם העשרים. אני והארי היינו בחדרי, הייתי עייפה כי אתמול הלכנו לישון מאוחר. לפחות בשתיים. בלילה.
"משוגע, תמצא חיים." חזרתי לישון, מניחה את הכרית על ראשי.
"קומייי!! " הוא לקח ממני את השמיכה היחידה שהייתה לי, ואני נתליתי עלייה כמו קופיף.
"ותעזבי כבר את השמיכה!!" צרח עליי, מפיל את השמיכה לרצפה, מה שגורם לי ליפול איתה.
"טוב, טוב קמתי חופר.." נעמדתי, פרצוף עייף על פניי וסידרתי מעט את חולצתי.
הארי והבנים כבר שבוע פה. הימים האחרונים היו משוגעים; הסתובבנו מלא ביחד, היו מעריצות בכל מקום, ובכל הלילות היינו בבית של הבנים וראינו סרטים.
"מה השעה??" שאלתי את הארי, עם קול ישנוני. אין מה לעשות, הרי קמתי לפני פחות מדקה.
"כבר שתיים עשרה בצהריים." הארי אמר ובדק בשעון שלו כדי לוודא שזאת השעה הנכונה. עיניי נפתחו לרווחה פתאום.
"דפוק!! למה לא הערת אותי??!" שאלתי בטון מופתע , והוא נאנח. התקדמתי לכיוון הארון שלי, עוקפת אותו, ולוקחת במהירות בגדים מהארון.
"את רצינית?? אני פה מאז אחד עשרה." סיפר לי, נאנח, והסתובב לכיווני.
"אני הולכת להתלבש." אמרתי, פותחת את דלת השירותים. "שלא תעז לנסות להיכנס." הזהרתי מראש.
"אל תדאגי" הארי הרים את ידיו, ואני נכנסתי. התלבשתי חמש דקות, סידרתי את שיערי מעט, ויצאתי.
"זה היה מהיר.." הארי אמר לי. "כבר שכחתי שאת לא מושכת את הזמן כמו כל הבנות.."
"מה אתה רומז לי, סטיילס?" נאנחתי, והוא צחקק.
"הולך להיות כיף היום. תכננו מלא דברים לעשות איתך עד סוף השבוע, ואז..." התחיל לומר בחיוך, אך לקראת הסוף, חיוכו ירד, והוא הפסיק את משפטו באמצע.
"מה קרה, סטיילס?" שאלתי אותו, עדיין מחייכת. חיוך בלי שיניים, כי לא אהבתי לחייך ככה.
"היה לי כיף איתך כל כך.." התחיל לומר לי. "היה לנו שבוע מטורף..."
"נכון, " התחלתי לומר, מתבלבלת. "מה הבעיה?" שאלתי, כשפתאום נזכרתי ש..
"חבל שבעוד חמישה ימים אני עוזב." הזכיר לי.
"אוף, נכון." אמרתי , מפסיקה לחייך ועוברת למצברוח חרא. "אוף, הולך להיות משעמם בלעדייך.." אמרתי לו. "במילא סיימתי בית ספר, ועכשיו אני סתם ילדה משועממת ש..."
"רגע.." עצר אותי באמצע הדיבור, חיוכו הופיע שוב על פנייו.
"מה..?" שאלתי, מנסה להבין לאן הוא חותר.
"תצטרפי אלינו למסע הופעות." הוא הציע. "אני.אדאג להכל. לחדר בשבילך, שהבנים ידעו ושכל האחראים.. שתדעי, לא מקבל לא כתשובה.." חייך חיוך ערמומי ושטותי.
"אמ.."חשבתי קצת. לעזוב את המשפחה?את הבית? את החברים שאין לי?
"בבקשה, זה יהיה כל כך כיף!!" התחנן. "אני אצליח לשכנע את אבא שלך, את מכירה אותי.."
"טוב, כן." עניתי בחיוך, ולא היה הרבה מה לחשוב.
ממש סליחה שזה קצר, אני אפצה על זה בפרק הבא.
העלילה בהמשך ממש מעניינת, תסמכו עליי, מקווה שלא נרדמתם.
ולא, זה לא הולך להיות סיפור אהבה קיטשי כי אני לא סובלת קיטשיות. אני יותר אוהבת... להתעלל בדמויות שלי
מקווה שאהבתן!!!
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
