"אני חושב שלקחו אותה." זאיין אמר.
"אתה בטוח?" אופיר שאלה
"איזו אפשרות אחרת יש?" שאל, נאנח.
פתאום, לא היה מה לומר. שתיקה. כל אחד תהה משהו אחר, איך היא נעלמה? לאן? באמת לקחו אותה?
בעצם, למה לקחו בחורה מתה סתם ככה?
"נמשיך?" אופיר שברה את השתיקה, מנסה להישאר חזקה.
"כן.." מלמולי הסכמה נשמעו מהצדדים.
הם פשוט התחילו ללכת לאחד הכיוונים, בלי לומר דבר. המצב השתנה מאז שאופל מתה, פשוט אין על מה לדבר.
"לאן אנחנו הולכים?" בלאק שאל את אמילי, והיא חשבה מעט.
"פשוט בורחים." הסבירה. "רוב החיילים נהרגו, הם מחפשים אחרינו, ואנחנו עדיין לא יודעים אם ירין ונייל מתים. ולך תדע אם הם יערבו מישהו." אמילי הסבירה את השיקולים שלה.
"ולאן את לוקחת אותה?" בלאק שאל, והצביע על גופתה של אופל. "מה את תעשי עם גופה?"
"לא יודעת." חייכה. "אני אחביא אותה."
"היא מתה." בלאק אמר, רק את המובן מאליו.
"אני יודעת, אני כבר אחשוב על משהו. " אמילי אמרה, ממשיכה לרוץ לשום מקום, ובאחת הפניות נתקלה בנייל.
"מה זה הריח הזה?" נואל רחרחה את האיזור, עם מבט נגעל על פנייה.
"מה מת פה לעזאזל?" היילי שאלה, מניחה את ידה על אפה. הם התקדמו עוד קצת, פונים באחת הפניות, וראו שם חמישה מתים.
הם התקרבו קצת, מתכופפים, ורואים שם גם את ירין.
"ירין?" ליאם אמר,מבולבל. "היא מתה?"
"כנראה." הארי אמר, הולך צעד אחורה.
הדמעות של היילי התחילו לרדת, גם של אופיר. ככה זה עם קרובי משפחה.
"היילי.." נואל אמרה, והשלוש התחבקו. "הכל יהיה בסדר." נואל הבטיחה להן, לא מנתקת את החיבוק החזק.
"א..אני בסדר.." אופיר גמגמה, מנגבת את דמעותייה, ומשחררת את החיבוק. היא הרימה את אקדחה, שנפל מידה מההלם, והביטה בשאר. "אתם באים?" היא שאלה, וכולם הנהנו.
"נייל, אתה.." אמילי התחילה לומר, למרות שלא ידעה בדיוק מה רצתה לומר לו.
נייל הביט באמילי, אז בבלאק, אז שוב באמילי, שוב בבלאק, ואז קלט בידייה של אמילי את גופתה של אופל. זה לא היה נראה כאילו שהוא עושה לאמילי משהו רע, אבל באותו הרגע לא יכל לחשוב על אופציות אחרות. גם כשראה את אופל, חשב שהם חטפו אותה או הרגו אותה.
אמילי גיששה בכיסה האחורי לאקדח, נאנחה בשקט כשלא מצאה אותו. כנראה שנפל לה בדרך.
"תתרחק, או שאני הורג אותה." בלאק אילתר, ונייל הלך כמה צעדים אחורה. בלאק לחש משהו לאמילי, בצורה שלא נראית חשודה, ולאחר כמה שניות, שניהם ברחו. נייל ניסה לרוץ אחריהם, אך נעצר כשבטנו כאבה. היא היה פצוע. הוא התיישב על הרצפה, מנסה לגרום לכאב לעבור.
"זה.. זה נייל?" היילי שאלה, אחרי שראתה פרופיל של בלונדיני, פרופיל שהם כבר מכירים.
הם כולם התקדמו אליו במהירות.
"נייל!" הארי קרא אליו, מחייך.
נייל קם בזהירות, וכעת כולם ראו שנפצע בבטן.
"בלאק ואמילי.. הם היו פה.." הוא אמר, מכווץ את פניו בכאב. "גם אופל הייתה איתם."
"אז הם לקחו את הגופה שלה.." זאיין מילמל בהבנה.
"הם עשו לך את זה?" ליאם שאל, והוא הניד ראשו לשלילה.
"אחד החיילים עשה לי.." הוא אמר, ושניה אחרי זה הצביע לאחד הכיוונים.
"הם רצו לשם, אולי תשיגו אותם." אמר להם, והם הודו לו.
"אתה בא איתנו?" היילי שאלה, והוא הניד ראשו לשלילה.
"אני חלש מידי." הודיע להם. "אני אעכב אתכם.. אבל תלכו לבד." אמר. ליאם הלך לכיוונו.
"תלכו, אני אשאר איתו. " ליאם ביקש, והם הנהנו.
"תדאג לו." לואי ביקש, בחיוך.
כולם הלכו, חוץ מליאם ונייל שנשארו יחד באמצע שום מקום. נייל סיפר לו מה קרה לו, ליאם סיפר לו את סיפורו וסיפורם של השאר.
נואל, הארי, אופיר, לואי, זאיין והיילי רצו כולם, לא יודעים אפילו לאן. מרחוק ראו מבנה קטן, והם התחילו להתקרב לשם.
המבנה היה מולם, הם פרצו את הדלת בעזרת בעיטה חזקה של זאיין, ונכנסו לבפנים. הם ראו שם את בלאק, אמילי לא הייתה איתו.
"תתרחקו." ציווה עליהם בטון מגעיל, למרות שידע שלא יקשיבו. לא היה לו נשק או הגנה, וגם הם היו שישה. זה היה בלתי אפשרי לנצח אותם.
"אתה לא במצב של לצוות עלינו דברים." זאיין אמר לו, מכוון את האקדח. "מילים אחרונות?"
"אמילי הולכת להטביע את הגופה של אופל. אתם לא תראו אותה שוב בחיים." בלאק בחר במילים אלו להיות מילותיו האחרונות, זאיין הביט בו במבט כועס, וירה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fiksi Penggemarקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
