"את יודעת.." הארי ענה לי, "הייתי עסוק, בחזרות של הלהקה, בהופעןת, במוזיקה בכללי." הוא הוסיף.
"עברתם עם אמא שלי?" שאלתי אותו, והוא הנהן.
"בפעם האחרונה שדיברתי איתה, זה היה לפני שלוש שנים.. שבוע אחרי שעזבת." סיפרתי לו. "לא סיפרו לי יותר מידי, רק שהיא ואן מצאו עבודה משתלמת יותר בחו"ל.." המשכתי.
"אני עברתי איתן." סיפר לי. "את יודעת, הורים גרושים.. ג'מה עזבה את הבית, וחוץ מזה, לטוס לחו"ל זאת הצעה די מפתה." חייך אליי.
"טוב, חבל שלי לא הייתה את האפשרות הזאת, לעבור." אמרתע, בדיוק כשקיבלנו את הפיצות שלנו.
"אבל למה לא התקשרת אליי?" שאלתי, מוזגת לעצמי קצת מים לכוס.
"לא היה לי זמן.. הייתי לחוץ בזמנים, אני באמת מצטער." הוא אמר לי, ואני חייכתי.
"זה בסדר." אמרתי, לוקחת בעס,גדול מהפיצה ואוכלת ברעבתנות.
"או, מישהי פה לא אכלה ארוחת בוקר." הארי צחק.
"מה?אני תמיד רעבה, אתה מכיר אותי." אמרתי , תוך כדי לעיסה.
"אני חייב להפגיש אותך עם נייל.." הארי מלמל לעצמו, ואני בלעתי את האוכל בפי.
"תספר לי קצת על הלהקה שלך." אמרתי לו, לוקחת עוד ביס גדול, תוך כדי שאני מקשיבה לסיפוריו על הלהקה.
"...את פשוט חייבת לפגוש אותם." אמר לי לבסוף.
"או, בהחלט." עניתי בדיוק, מסיימת את הפיצה שלי. "חשבון בבקשה!"
..
"... זה היה כל כך מצחיק, היית חייבת להיות שם ולראות את זה. " הארי סיים לספר את הסיפור שלו, ושנינו התחלנו לצחוק.
"נשמע שממש כיף לך.." אמרתי לו, והוא הנהן.
"ברור, אבל את עדיין חסרה לי .." הוא אמר לי. "אני לא מאמין שבעוד שבועיים נצטרך להיפרד שוב."
"העיקר יש לנו את השבועיים האלה.." אמרתי לו, מחייכת, ועוצרת כשהגענו לבית שלי. הוא כל כך חמוד שהוא ליווה אותי לבית, למרות שהבית שלו נמצא בכלל במקום אחר.
"מחר את תבואי, לבקר את הבנים?" הוא שאל אותי, והנהנתי. הסתכלתי על השעון.
"עכשיו רק ארבע.." אמרתי, מרימה את מבטי חזרה להארי. אני חושבת שאני אוכל לקפוץ לפגוש אותם, לכמה דקות."
"לא יכולת לחשוב על זה לפני שהלכנו עד לכאן ברגל?" הוא צחק. "סתם, בואי.." אמר לע, והסתובבנו לכיוון הדרך שממנה הגענו. היה לנו זמן לספר עוד סיפורים וחוויות שקרו במהלך שלושת השנים האלו. החיים שלו כל כך טובים.. הוא חי כמפורסם, יש לו מיליוני מעריצים.. פשוט חי את החיים הטובים. לעומתי, שאני סתם עוד בחורה משועממת שבדיוק סיימה את התיכון, ואין לה עוד מה לעשות בחיים. הוא גם השמיע לי כמה שירים של הלהקה, והם באמת יודעים לשיר.. לי בחיים לא היה כישרון כזה, כישרון בימתי.. לדעתי אין לי כישרון בכלום.
הגענו לבית של הארי ושל הבנים, או יותר נכון, הבית ששכרו לשבועיים האלה. תקתקתי בדלת.
"פתווחח!!" שמעתי קול אומר מבפנים. פתחתי את הדלת, נכנסתי, והדבר הראשון שהרגשתי היה חומר דביק נשפך עליי מלמעלה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
