"מ..מה.." גמגמתי . אחות למחצה?
"לפי מה שידוע לי, אין לי אחות למחצה.." אמרתי לה, משלבת את ידיי.
"אני מהנישואים הראשונים של אמא שלך.." סיפרה לי. "גרתי עם דודה שלי עד לפני שלוש שנים.. ואז אמא שלנו עברה לגור איתי."
"ה.. הארי.." גמגמתי, מפנה מבטי לכיוונו. "אנחנו יכולים לדבר דקה בצד?"
"בטח.." אמר, ועלינו ללמעלה במדרגות. נכנסנו לאחד החדרים, הבטתי בו במבט קר ונפגע.
"מ..מתי אמא שלי מתה ?" שאלתי אותו, בולעת את רוקי.
"היא התאבדה , בערך שבוע לפני שנפגשנו.." ענה לי על השאלה, ויכלו לראות שהוא ממש עצוב על כך. אפשר להבין למה, היא הייתה סוג של אמא שניה בשבילו.
"הארי, אתה..." התחלתי לומר, לאחר מכן לקחתי נשימה עמוקה כדי להירגע. "תגיד לי את האמת,אתה.. אתה רצית שנפגש רק בגלל ה... דבר הזה, מה שזה לא יהיה ?? לא כי באמת התגעגעת אליי?" שאלתי, והוא השפיל את מבטו. הוא חשב כמה שניות מה לענות לי.
"נואל, תקשיבי זה..."
"לא. תקשיב לי אתה." טון הדיבור שלי הפך לקשה יותר ומאיים יותר. הייתי עצבנית פתאום.
"אני התרגשתי מהפגישה הזאתי כל כך, כל כך! ואני חשבתי שהתגעגעת אליי גם . שתדע, אני מסכימה לנסות להאמין לכם, אבל רק בגלל שאני לא מאמינה שכולכם תשקרו לי שאמא שלי התאבדה." בישרתי לו.
" אבל לעזאזל איתך הארי, אם רק תנסה להתקרב אליי, או לדבר איתי, אני שוברת לך את העצמות. אני מתכוונת לזה." אמרתי מעוצבנת, ויצאתי מהחדר כועסת. ירדתי ללמטה. הרגשתי את הלב שלי מתרסק, דאמט.
"מה הוחלט?" ליאם שאל, ונשמתי עמוק.
"אני מאמינה לכם." נאנחתי, והם חייכו. "אבל אם אני מגלה שזה שקר, אני נשבעת לכם.."
"אוקיי, נואל." נייל צחקק. "איומים זה ממש תחביב בשבילך.."
"פחות או יותר." התלוצצתי בלי חיוך. דלת הבית נפתחה, ונכנסה בחורה מתולתלת, שיערה שחור ועינייה חומות.
"היי," נייל קם וחיבק אותה. אחריו , השאר באו לחבק אותה. אני נעמדתי, מביטה בהם במבט קר וזועם, משלבת את ידיי בקשיחות.
"היי," היא התקרבה אליי, מחייכת. "אני ירין."
..
התיישבנו כולנו על שתי הספות הגדולות שבסלון. כולנו חוץ מהארי, הוא עוד לא ירד מאז השיחה שהייתה לי איתו למעלה.
"נואל.." ירין התחילה לומר, חיוכה הרחב ירד.
"את מודעת לזה שיש אנשים שמאיימים על החיים שלך, נכון?" שאלה, והנהנתי.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
