"אוקיי, חייבים לצאת מפה." הארי קפץ ממקומו כששמע את דבריה של אופיר, וכולנו הבטנו בו.
"אני חושבת שנצטרך להתחלק לזוגות, לכל זוג תהיה משימה." אופל הציעה, וכולנו הנהנו.
"אוקיי, נעשה את זה מהר." אופיר קיבלה את האחריות על עצמה.
"נתחלק לזוגות, כל זוג ילך לכיוון אחר וינסה לחסל כמה שיותר אנשים." אופיר הסבירה לכולנו.
"נייל וירין, תלכו לכיוון ההרים. זאיין ואופל, לכו לכיוון הנחל." חילקה הוראות ופקודות, ושני הזוגות הנהנו בהסכמה.
"ליאם, היילי ואמילי, תלכו שלושתיכם לכיוון הבתים." אופיר המשיכה את חלוקת התפקידים.
"לואי, אנחנו נסתובב בשאר המקומות ." חייכה אליו, והביטה בי.
"אז.." היא התחילה לומר לי.
"באמת?" נאנחתי. יופי, אני והארי שוב פעם ביחד. נמאס.
"תקשיבי, את ממש צריכה את הארי עכשיו.." הסבירה לי, והביטה בו לאחר מכן. "הארי, אתה יודע מה לעשות נכון?" שאלה, והוא הנהן. היא חיבקה אותי חזק.
"הכל יהיה בסדר." חייכה אליי, ואני אליה. היא התקדמה עם לואי.
"מה צריך לעשות?" שאלתי את הארי, בקשיחות. זה שעכשיו אנחנו מדברים, זה רק בקטע המקצועי, ואני והוא לא הולכים לחזור להיות החברים הכי טובים וכל השטויות האלה. זה מה שקורה עם מי שאני מוחקת.
"לחפש את בלאק." ענה בפשטות, יוצא מהבית. יצאתי אחריו.
"מי זה בלאק?" שאלתי אותו, מרגישה לא בעניינים.
"זה שמפעיל את הרעים." ענה בחוסר רצון. אוף, מה יש לו? הוא לא יודע להיות רציני כשצריך?
היינו בחוץ, בידנו אקדחים, מתחילים להתגנב לכל מיני מקומות ולא יצא לנו לראות אף אחד שמאיים לחיינו.
"מה יש לך?" שאלתי אותו.
"ביקשת שנתרחק." ענה לי.
"אתה צריך ללמוד להיות רציני כשצריך." עדיין טון הדיבור שלי היה קר וקשוח, הוא לא השתנה בכלל.
"את ביקשת שנתרחק, ואני מכבד אותך. אני עושה לך רע."
"אתה צריך ללמוד מתי זה בסדר להתרחק ומתי צריך לדבר." החזרתי באותו הטון.
"מה שתגידי." אמר בזלזול. אוף, אני לא יודעת למה, הוא כל כך מעצבן אותי. כל מילה שהוציא מהפה שלו גרמה לי להוציא עשן מהאוזניים.
המשכנו ללכת עוד, מנסים כמה שיותר להתחמק כדי זלא יקלטו אותנו וידעו איפה אנחנו. זאת החוכמה.
"למה צריך למצוא את בלאק הזה בכלל?" נאנחתי לעצמי.
"כדי להרוג אותו." הארי שמע וענה. גלגלתי את עיניי. טון הדיבור שלו היה מגעיל, כאילו אין לו חשק ומצב-רוח אליי בכלל. כאילו לו שיקרו בקשר לאמא שלו, בקשר לזהותו בכללי..
עיצבן אותי שהוא לא יכל לשים את זה שניה בצד ולעשות את העבודה שלו נורמלי.. אני יכולתי לשכוח מהריב הזה לרגע, אבל הוא מצידו שאני אמות ולא נדבר. אני אמורה להיות זאת שכועסת, מה נהפכת לבחורה פתאום??
"קרה משהו?" שאל אחרי שהביט בי כמה שניות. דחיתי מעט את התשובה,ועניתי לאחר שניות ספורות .
"לא. " עניתי לו. השתדלתי תמיד לשמור על אותו הטון, טון קשוח וקר, שיראה שאנחנו מדברים באופן מקצועי וזהו, לעזאזל איתו.
"בטוחה?" שאל, והנהנתי. מקודם הוא היה בחורה, עכשיו הפך לחופר. הארי החזיר מבטו אל הדרך, מביט לשני הצדדים, מחזיק בידי ורץ איתי לאחד הכיוונים.
נק מבט אופל.
"אנחנו מתכוונים לריב עוד מלא זמן?" שאלתי את זאיין, תוך כדי הוויכוח, מנסה לשמור על רוגע ולהישאר מפוקסת במטרה.
"את יודעת טוב מאוד שלא רבנו על משהו קטן." החזיר כתשובה, מביט לצדדים. לפתע ראינו כמות של אנשים, הם רצו אחרינו. הם היו לפחות חמישה, אם לא יותר. כיוונתי את אקדחי, יורה לכיוונם. אחד מתוכם נפל ארצה מדמם.
זאיין המשיך לירות בהם, וכך גם אני, עד שכולם מתו ולא נפגענו כלל מהם. המשכנו ללכת.
"זה מטומטם." הבטתי ישר, מנסה לא לבלוט יותר מידי.
"מה?" שאל ועשה כמוני.
"שאופיר ביקשה שנהיה יחד, לעזאזל." התעצבנתי מעט, אך עדיין, בטון הרגוע שלי. הכל בשליטה.
"רק אם לא..."
"אם לא מה, זאיין?" נעצרתי והבטתי בו. "אולי גם אני לא אתן לך להיפגש עם הידידות שלך? סתם כי אני קנאית." שילבתי את ידיי.
"את אומרת שאני קנאי?" שאל אותי, "ג'ק הזה לא מוצא חן בעיניי."
"אתה מבקש ממני לא להיפגש עם ג'ק, רק כי הוא לא מוצא חן בעינייך. אז לספר לך סוד? כשאתה
צרחת עליי כמו משוגע, ג'ק היה פה בשבילי!" המשכתי ללכת, מחפשת אנשים להרוג. הייתי במוד עצבני, רק רציתי להכות מישהו עד למותו.
"אז אולי כדאי שתהיי עם ג'ק הזה. " זאיין השיב בקול, הולך אחריי. ראינו עוד קבוצה של אנשים, הם ירו בנו בלי הפסקה, ואנו בהם. הרגנו את כולם.
"בואי נמשיך." זאיין אמר, לאחר מכן הביט בי, עינייו מנפתחו לרווחה והוא הביט בי בכאב .
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
