פתחתי את דלת הבית. היא עדיין הייתה נעולה. מזל, אולי הם עדיין לא חזרו. נכנסתי בשקט לבית, סוגרת אחריי, ופתאום קופצת מבהלה כשאני רואה אותם על הספה.
אוי, אז טעיתי.
"למה יצאת לבחוץ?" הארי שאל אותי, קם אליי.
"רציתי לנשום אוויר.." אמרתי, משפילה את מבטי.
"בפעם הבאה, תתקשרי ותודיעי. אנחנו לא רוצים שיקרה לך משהו. " הארי חייך אליי ואמר לי.
"צודק, מצטערת, לא רציתי להלחיץ. " אמרתי לו, מחבקת אותו.
"אוי, מה לעזאזל קרה לחולצה שלך?! " הארי שאל אותי בדאגה.
"נשפך עליי קפה חם.." סיפרתי לו.
"בטוחה שזה מה שקרה?" שאל אותי, והנהנתי.
"אז מה כבר יקרה, מישהו ניסה להרוג אותי?" נאנחתי.
אחרי כמה זמן, התפזרנו בבית. אני אופיר ואופל עלינו לחדר שלי, של הארי, של לואי ושל אופיר.
"אז מה קורה בחיים?" אופיר שאלה בכלליות.
"כלום, אלוהים..." נאנחתי.
"צודקת..." אופל נאנחה.
"אתן יודעות?" התחלתי לומר לאופיר ואופל, "אתן כל כך נחמדות, יש לנו כל כך הרבה במשותף .."
"נכון." אופיר חייכה.
"רגע, בסוף לא סיפרת לי.." אופיר אמרה אחרי זמן מה, מסתכלת על אופל. "מה קרה בינך לבין זאיין?"
"קרה משהו בינך לבין זאיין? לא הגיוני." אמרתי.
"רבנו על דבר דפוק." היא נאנחה. "הוא הציע לי ללכת ל EMA איתו.."
"סטופ, מה זה EMA?" שאלתי אותן, והן הביטו בי מופתעות.
"טקס פרסי המוזיקה של אמטיוי, את רצינית? הארי לא הזמין אותך?" אופיר שאלה, נאנחת.
"לא, הוא הזמין את י..." אופל התחילה להגיד, אך עצרה באמצע והסתכלה עליי.
"ירין." השלמתי את משפטה אחרי מספר שניות.
"טוב, תמשיכי." ביקשתי.
"אמרתי לו שאני לא סובלת את הטקס הזה, במיוחד בגלל השמלות המעצבנות שצריך לשים. אופ, אני לא סובלת שמלות.." המשיכה להסביר.
"גם אני." אני ואופיר אמרנו ביחד, ואז צחקקנו.
"כנראה יש פה שלוש טום-בוי בחדר אחד." אופיר צחקקה.
"אוי, מאז ומתמיד לא אהבתי להתאפר, לשים שמלות ולהתנהג בנשיות. מה הבעיה בחולצות רחבות וג'ינס? וטבעי הכי יפה לנו."אופל אמרה מצחקקת. הנה עוד משהו משותף בנינו. נחמד..
"אז איך רבתם?" אופיר שאלה.
"אוו, נכון.. אז זאיין אמר שזה כל הקטע, וככל שהתווכנו על זה יותר, הוא התחיל לומר שאני טום-בוי וכל מיני דברים כאלה.. שאני כמו גבר.. שזה די נכון, אבל עדיין, זה לא דבר שאומרים לאישה." נאנחה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanficקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...