-אזהרה-
הפרק הזה מלא נקודות מבט, והוא די קצר כי כתבתי אותו ממש בלחץ. אני אעלה עוד פרק מאוחר יותר, מבטיחה שאפצה אתכן! ❤
"אז מה אנחנו נעשה?" שאלתי את הארי, הוא חשב מעט לפני שענה לי.
"פעם הייתי פה עם אמא שלי ואמא שלך, עזרתי להן למצוא את בלאק, אני חושב שאוכל להיזכר בדרך." אמר לי, מביט בי במבט משרה ביטחון. סמכתי עליו.
"אנחנו צריכים לסמוך על האחרים שיהרגו את השאר, כי אם לא.. אנחנו בבעיה." הוסיף, לא הביט בי בכלל.
"אני סומכת עליהם." הודעתי, בלי לחשוב פעמיים.
"גם אני, בואי." חייך אליי, והתחיל ללכת.
נק מבט אופיר
"אוי, זה היה נראה כואב." לואי אמר, כשחטפתי כדור לכתף.
"בקושי שפשוף. בוא נמשיך." הרגעתי אותו. זה לא באמת היה 'בקושי שפשוף', זה היה יותר מזה, המכה צרבה לי ויכולתי להרגיש את הכדור בכתפי. למזלי, לבשתי בגדים ארוכים וכתפי לא הייתה חשופה, כך שהנזק היה מועט. הייתי חייבת לגרום ללואי להתרכז, הייתי חייבת לשקר לגבי המכה כדי להרגיע אותו.
"את בטוחה שזה בסדר?" שאל, והנהנתי בביטחון.
"כן, לואי.. תודה שאתה דואג לי." חייכתי אליו. באמת נחמד שהוא דואג לי ככה, אבל אני מעדיפה שנסיים את המשימה כרגע.
"אני חושבת שאנחנו מתקדמים די יפה." הבטתי לאחורה. "עברנו אלפי קילומטרים מהנחל, הרגנו עשרות אנשים.. אני התרשמתי." חייכתי אליו.
"אני חושבת שאנחנו צוות מעולה." חיוכי רק התרחב יותר, וידעתי שהמשפט הזה ישגע אותו. אהבתי לשחק את המשחקים האלו, ידעתי שהוא משתגע מהם. אני לא אשקר, לואי די מוצא חן בעיניי, ואני יודעת שגם אני בעינייו, ולכן לא הייתה לי שום בעיה. אהבתי לשחק אותה קשה להשגה בדרך שלי.
"נתקדם?" שאלתי, והוא הנהן .
"אמ.. כן בטח!" החזיר כתשובה.
התקדמנו עוד, לא בדיוק יודעים מה מצפה לנו. מקווים לטוב.
נק מבט זאיין.
עברה חצי שעה, אופל כבר קרה לגמריי, ולא משנה כמה פעמים ניסיתי להעיר אותה, זה לא היה אפשרי.
"אני אוהב אותך אופל.." לחשתי, מנשק אותה על מצחה. קמתי ממקומי על הרצפה, מניח את אופל בעדינות, והולך. לא הפסקתי לבכות, אני לא מאמין שהדבר האחרון שעשינו ביחד היה לריב.. הבטתי בה, כנראה שבפעם האחרונה, והמשכתי ללכת באיטיות. אקדחה היה בידי, כך שהיו לי שני אקדחים.
הדבר הבא שאני הולך לעשות, זה להרוג את כולם.
להרוג את בלאק. מבט כועס ושונא התפרס על פניי, וכעת לא יכולתי לחשוב על משהו אחר חוץ מלהרוג את אלה שגרמו לאופל למות. הדם שלה היה מרוח על ידי השמאלית, ולא היה לי אכפת. כי כמו שכבר אמרתי שוב ושוב, הדבר היחידי שאכפת לי ממנו כרגע באמת, היה להרוג.
נק מבט נייל
"ירין, בואי מפה." חייכתי אליה. ירין צעדה אחריי, האקדח בידה. היא הייתה נראית כל כך קשוחה, מבט רציני היה על פנייה, ואף אחד לא ידע שירין היא ילדה רגועה וחביבה. כולם חושבים שהיא קשוחה, כי היא מבין המצטיינים והוותיקים.
היא היתה יפה, כמו תמיד, למרות טיפות הזיעה שהיו על מצחה, למרות פנייה האדומות מהחום או מהספורט הרב שהספקנו לעשות היום. בכל מצב היא הייתה יפה בשבילי. אהבתי אותה כל כך.
"אתם!!" חייל אחד צרח אלינו, מתחיל לירות בנו. היה לו אקדח יותר משוכלל משלנו. מיד הצטרפו אליו עוד שלושה אנשים, ארבעה מול שניים. אני וירין ירינו בהם בלי הפסקה, ובדיוק כשהאחרון נפל, ירין צרחה.
"מה קרה?" הסתובבתי בבהלה, בדיוק כשירין נחתה על הרצפה.
הרגשתי אותה, היא הייתה קרה. פיה היה פתוח, הכדור פגע לה בלב, היא לא הפסיקה לדמם מהאיזור.
היא מתה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
