שוב פעם, חלק ראשון וחלק שני. תסתדרו עם הבחירות שלי.
חלק ראשון -
גם כשאמילי הייתה חברה שלהם היא לא סיפרה על שום מחלה. הם לא הבחינו בשום דבר שונה אצלה.לא הבחינו בתסמינים למחלה כלשהי, והיא הייתה יותר מידי קופצנית ולהוטה יחסית למישהי חולה.
אבל כרגע, דבר אחד ברור להם. זה נגמר. אמילי כבר לא תטריד אותם יותר, וטוב שכך.
השומרים כבר יצאו. הארי, נואל, אופיר, אופל ונעם היו חסרי מילים. הדבר היחידי שעשו היה להעביר אחד לשני מבטים מבוהלים, מופתעים וגם מרוצים. הכל נגמר. הסיוט עם בלאק ואמילי נגמר, ועכשיו יוכלו לחיות חיים נורמליים.
כמובן שאת עבודתם באפביאיי הם ימשיכו. זה הדבר שהכי אהבו.
הדלת נפתחה, ומי שניצב מולם היו נייל וליאם. אקדחיהם בידיהם, והם קפצו מעט בבהלה כשראו את גופתה המדממת של אמילי.
"כנראה שלא היינו צריכים תגבורת למרות הכל." נואל אמרה, מחייכת חצי חיוך.
התגבורת הרבה לא הצליחה לגבור על אמילי למרות הכל. אמילי דחפה את נואל לבחוץ, כשהאקדח על רקתה. היא הכניסה אותה לאחד החדרים, ונעלה את החדר. היא דחפה את נואל למטה, כשנואל נפלה על מישהו. מישהי.
"אופיר!" "נואל!" הן אמרו ביחד, מביטות אחת בשניה, ולאחר מכן הביטו בחזרה באמילי.
"אתן לא תצאו מכאן חיות." היא הודיעה.
"מה זה החדר הזה?" נואל שאלה. החדר היה נראה די מוזר. קריר במיוחד, אדים עטפו אותו.
"החדר הזה זה כמו מקפיא אחד גדול." היא הודיעה בחיוכה הממזרי. בלחיצת כפתור אחת היא העלתה את טמפרטורות הקור, כך שבשניות החדר התקרר לגמרי.
נואל ואופיר התקררו לגמרי, זה היה בתקופת הקיץ, כך שלא היו להם בגדים ארוכים במיוחד.
"אני הולכת להישאר פה, כדי שלא תעשו שטויות." היא הודיעה.
"את יודעת שזה אומר שאת תמותי איתנו, נכון?" אופיר שאלה, והתגובה היחידה שאמילי פלטה היה גיחוך.
הרי אמילי תמות, ומה זה משנה אם זה יקרה היום, או בעוד פחות מעשרים בארבע שעות.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
