*נק מבט כללית* (כלומר, חוזרים לזמן הרגיל ולא לחצי שעה לפני.)
"איפה אופיר?" נעם שאלה, תוך כדי שהיא משחררת את זאיין.
"היא לא היתה פה." אופל אמרה, מעט דאגה נשמעה בקול שלה.
"מה איתך באמת, פספסנו משהו?" נעם שאלה את אופל, די מבולבלת אם לגשת ולשחרר אותה או לא, ובצדק.
"נזכרתי בהכל, נעם.."
"ומה קרה?" נעם שאלה בהתעניינות.
"אני מתתי.. ואז אמילי החייאה אותי, וגרמה לכך שהזיכרון שלי יאבד." אופל סיפרה בקצרה, סיפור שנמשך חודש שלום.
"היא סיפרה לי שהיא אחותי, בלאק זה אבא שלנו.. ושאתם רצחתם אותו. ואז נזכרתי שהם הרעים, שהכל טעות חוץ מזה שהרגנו אותו, ומזל שכך."
"ואיך נזכרת פתאום?" נעם שאלה.
"ה..התנשקנו.." היא אמרה טיפה בביישנות, דבר שלא היה אופייני לה.
"עוד חדשות?" שאלה, מתחילה לשחרר את נואל, שהייתה רדומה. מסכנה, מה שבטח עברה שם. נעם לא באמת חשבה שיהיו עוד חדשות, או לפחות מעניינות מאלה.
"אני בהריון, ואנחנו מתחתנים." אופל אמרה, ונעם הביטה בה, מרימה גבות.
"ועכשיו ברצינות..?" נעם שאלה, והשניים גיחכו. נעם הייתה די מופתעת, אבל לטובה. עכשיו יוכלו להגשים חלום ולהקים משפחה.
פתאום הדלת נפתחה, וכולם הביטו בה בלחץ, מקווים שאלה לא אמילי או אחד מהשומרים המפחידים, אך נשמו לרווחה כשראו שאלה רק לואי והארי.
"כולכם פה??" לואי שאל, ואילו הארי הביט בהם, בהלם.
"איפה אופיר?" לואי שאל.
"לא הכניסו אותה לפה.. או שהיא לא נתפסה, או ש.." נעם התחילה לומר, אך נעצרה לקראת הסוף.
"אני לא מאמין, אני.." הארי אמר, כשהבחין בנואל, ולפתע נעצר והלך לכיוונה.
היא הייתה רדומה, זה הכל. הארי הביט בה, מעט דמעות היו בעיניו. הוא הסיט את מבטו לכיוון אופל.
"את.." הוא התחיל לומר, דיבורי הפך לנוקשה וכועס. "הכל באשמתך!!! את..."
"הארי, תפסיק.." פתאום נשמע קול, וכולם הביטו בדלת הכניסה לחדר. "זה הכל באשמתי." אמילי נעמדה שם, שילבה את ידייה, חייכה חיוך ממזרי וגיחכה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
