"נואל!" שמעתי את לואי מרחוק, וכשהסתובבתי ראיתי אותו. כלומר, אותו ואת אופיר.
"נעם מחפשת אותך." אופיר סיפרה לי, מחייכת.
"משהו טוב?" שאלתי אותה.
"אין לי מושג." אמרה לי, לא מורידה את החיוך מפנייה. "אנחנו יוצאים."
"סוך סוף." אמרתי בחיוך, למרות שידעתי שלא לזה היא התכוונה. לואי הסמיק. חמוד.
"למשימה, אל תשגעי אותי עכשיו.." אמרה לי, מושכת את לואי לכיוון הדלת. "בהצלחה!" צעקה לי.
התקדמתי לכיוון דלת חדרה של נעם, מתקתקת, ופותחת כששמעתי את קולה העדין של נעם.
"קראת לי?" שאלתי את הבוסית, נעם. נעם היא בערך בגילי, יש לה שיער חום וקצר יחסית לשיער הארוך שלי, ועינייה חומות.
"כן, זה בקשר לחברה שלך.. אביה." היא אמרה לי, חושבת מעט לפני שאמרה את שמה.
"מה בקשר אליה?" שאלתי, מעבירה בראשי פלאשבקים של החודש המטורף שהיה לנו. המשכנו להיות חברות, אנחנו מדברות כל יום.
"אבא שלה הסתבך." נעם סיפרה לי. "הוא חייב מלא כסף.. הוא לא רוצה לספר לה, והוא מפחד שיתנכלו אלייה, שיעשו לה משהו במטרה לנקום." הסבירה לי, והופתעתי.
"אוי.. את רצינית?" שאלתי, והיא הנהנה.
"אני תמיד רצינית. " אמרה לי, והבטתי בה. "טוב, לרוב." חייכה.
"אז מה אני אמורה לעשות? " שאלתי את נועם, משלבת את ידיי.
"לשמור עלייה, בערך כמו שביקשתי והארי והשאר לעשות לך."
היא אמרה לי.
"כמו תמיד, אני והארי?" שאלתי אותה.
"לא." היא ענתה לי, קמה מכיסאה. "הפעם אני ואת."
נק מבט אליסון
"אופל?"
..
"אוי, אופל.."
..
"אני אוהב אותך.."
..
"אני אוהבת אותך גם, זאיין."
..
"את אופל.. את נמצאת בלהקת ספארקס, את חברה של זאיין מלהקת וואן דיירקשן.."
..
התעוררתי, שוב מהחלום על זאיין, עליי מתה בתור מישהי בשם אופל. לחלום הצטרפה אותה הילדה, אותה אחת שקראה לי אופל. נאנחתי.
קמתי מהמיטה, מתקדמת לכיוון השולחן שלי, ומוציאה מתיקי את ערכת ההריון. פתחתי אותה בזהירות, מקווה שזה לא זה. לא הגיוני שאני בהריון מבחור שאני לא מכירה, לא זוכרת ולא רוצה לזכור.
הוא רצח את אבא שלי, כנראה. לאחרונה אני די מבולבלת לגבי כל זה.
עקבתי אחרי ההוראות, ועשיתי בדיוק מה שביקשו.
חיכיתי בציפייה לתוצאה, מקווה שזה לא זה. אני רק בת 20.. אני לא רוצה להתעסק בזה עכשיו..
ואז..
היה רשום שאני.. בהריון..
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...