"מ..מה?" נואל גמגמה כלא מאמינה. "חשבתי ש.."
"כן, אנחנו עדיין 'אחיות'." אמילי גילגלה את עינייה. "אבל בלאק הוא אבא שלי."
"אני לא מבינה.." נואל אמרה, "למה.. "
"הו, מסיבה אחת." אמילי חייכה. "אמא שלך בגדה באבא שלי. היא הביאה אותי לעולם, השאירו אותנו ביחד וטסה להביא ילדה ממישהו אחר. היא לא נקראת אמא בשהילי " היא התכופפה לכיוון נואל כשאמרה את זה.
"עכשיו זה הזמן שלי לנקום." התמקמה מתנוחתה, משלבת את ידייה.
"אמא שלי גרה איתך שלוש שנים, לא?" נואל שאלה אותה, והיא הנהנה.
"שלוש שנים שגרמתי לה לסמוך עליי, וכשאבא שלי ברח מהכלא.. היא לא התאבדה, אני הרגתי אותה. " הסבירה, בלי רגש.
"ועכשיו, כדאי לך לנצל את הדקות הבאות. את הולכת להצטרף לאמא שלך." הדגישה את המילים האחרונות, ויצאה.
"מ..מה קורה כאן.." לואי גמגם, התעורר מהשפעת ההרדמה.
"לואי, זה.." הארי התחיל לומר, בדיוק כשקלט את הדלת נפתחת, ובלאק נכנס לדלת.
שני חייליו נכנסו אחריו. הוא סימן להם לקחת את הארי, וישר הם שחררו אותו ולקחו אותו.
הדלת נסגרה שוב, כולם יצאו.
"מה אנחנו עושים פה?" לואי שאל, מביט בהיילי ובליאם.
"זה.." ליאם התחיל לומר, "סיפור ארוך."
"איפה השאר?" לואי שאל.
"לא יודעים.." היילי הסבירה, מפוחדת. "כל מה שידוע לנו עד עכשיו, זה שאתה ואופיר חטפתם חץ הרדמה, ותפסו את הארי ונואל כשהתגנבו לפה. לקחו מפה את אופיר, ועכשיו את הארי.."
"מה איתכם, איך...?" לואי שאל, מעט מבולבל. הוא ניסה להסתדר מעט עם ידיו, ורק עכשיו שם לב לקרבה שלו ושל אופיר. הוא הסמיק מעט כשחשב על זה.
"אמילי." ליאם הסביר במילה אחת, ולואי הביט בו במבט מבולבל.
"היא בגדה בנו .."
"מה קורה פה?" הארי שאל, כשדחפו אותו באכזריות לתוך חדר. הוא התגלגל במדרגות, צונח על הרצפה בכאבים. הוא לא ידע למה זה היה נחוץ. הוא חשב שהם מנסים להחליש אותו, אך הם לא ידעו שזה לא הדבר שיחליש אותו.
האור נפתח, הארי ראה מולו את נואל. הוא רץ אליה, וחיבק אותה.
"הארי.." חיבקה אותו, הדמעות של שניהם זלגן על לחייהם.
"נואל, את.." התחיל לומר, מנתק את החיבוק. "את בסדר?"
"אני נראית לך בסדר?" התלוצצה, אך במצב הזה, אף אחד לא צחק.
"תפרידו בניהם." בלאק ציווה, כשהוא ואמילי נכנסו לחדר. מיד שני שומרים הגיעו, משכו את הארי.
"אני מקווה שנפרדת ממנה טוב." אמילי אמרה בחיוך, והצמיד אקדח לראשה של נואל.
ואז נשמעה הירייה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanficקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
