"היא עדיין לא חזרה." הארי אמר, ממשיך לנסות להתקשר אליה. הוא היה עם ליאם, נייל, לואי, זאיין, אופל, אופיר והיילי בבית החולים. עברה כבר שעה וחצי, נואל לא חזרה וכולם די דאגו.
"פאק!" הוא צרח, מנתק את השיחה כשהועבר לתא הקולי וניסה להתקשר שוב. הוא לא הפסיק ללכת במעגלים.
"היא חזרה??" הדלת נפתחה, ונכנסו נעם ואביה. הארי הניד את ראשו בעצב.
"אני לא יודע איפה היא, היא לא עונה לי."
"תמשיך לנסות." נעם אמרה, מוציאה את הטלפון.
"אני אתקשר לבדוק במשרד."
"במשרד?" אביה שאלה בבלבול.
"או, אני ונואל עובדות ביחד." נעם תירצה, כששכחה לגמרי שאביה פה איתה.
"אה." אביה אמרה בהבנה, יושבת על אחד הכיסאות, בין ליאם להיילי.
"את אביה?" היילי שאלה, ואביה הנהנה.
"ואתם..?" היא שאלה, מביטה בכל אחד מהם.
"אני היילי, ואלה ליאם, אופיר, לואי, זאיין, אופל, הארי ונייל." היילי הציגה את כולם.
"מה קרה לו?" אביה שאלה, מצביעה על נייל ששכב במיטת בית החולים והביט בהם.
"תאונת עבודה." הוא צרח מרחוק.
"היא לא עונה!!" הארי אמר מעוצבן, שם את הטלפון על אחד השולחנות בכעס.
"אופל, את בטוחה שהיא יצאה לבחוץ לנשום אוויר?"
"כן." היא ענתה בביטחון, משלבת את ידייה.
"מה קרה לה??! תספרי לי!!" הארי הרים טיפה את טון דיבורו, וזאיין קם ממקומו כשהוא אוחז בידה של אופל, כך שגרם גם לה לקום.
"למה אתה מאשים אותה וצורח עלייה בכלל?!" זאיין שאל, טון קולו מקביל לטון של הארי.
"אני כמעט בטוח שהיא עשתה משהו." הארי ענה לו, מצביע על אופל כדי שלא יהיה בכלל ספק שהתכוון למישהו אחר.
"הארי, די.." אופיר אמרה בשקט, מנסה להגן על אחותה התאומה בלי לעורר יותר מידי ריבים.
"תספרו שוב את מה שקרה." ליאם ניסה לעשות סדר.
"ראינו סרט. לאופל היה לשירותים, והיא ביקשה מנואל לבוא איתה.. היא חזרה בלי נואל וטענה שנואל הלכה לנשום אוויר.." הארי הסביר, מנסה להבין בעצמו.
"היא עשתה משהו." הוא החליט.
"יכול להיות.. מצטער אופל, אבל רוב הראיות מצביעות עליך."
"גם אני חושב.. מצטער." לואי השפיל מבטו, זוכה לפרצוף רצחני מאופיר המופתעת. היא לא חשבה שהוא יבוא נגד אחותה התאומה.
אופל הביטה בזאיין בתמימות, במבט שמרגיש לא בנוח.
"אני לא יכול להיות כאן כשזה מה שאתם חושבים. אני יוצא מכאן."
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanficקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
