היום הפרק הוא די קצר ומשעמם לדעתע, אבל עם הפתעה קטנה בסוף, יש למה לצפות
"אתה לא במצב של לצוות עלינו דברים." זאיין אמר לו, מכוון את האקדח. "מילים אחרונות?"
"אמילי הולכת להטביע את הגופה של אופל. אתם לא תראו אותה שוב בחיים." בלאק בחר במילים אלו להיות מילותיו האחרונות, זאיין הביט בו במבט כועס, וירה.
אלו היו שתי יריות. שתי יריות בלב. בלאק נפל על רגליו, לאחר מכן נפל מעולף על הרצפה.
"הוא.. מת?" נואל שאלה, ואופיר התקדמה אליו. היא נגעה בו, מסובבת אותו לכיווננו.
"כן, הוא מת." אופיר הודיעה, מבט נגעל התפרס על פנייה.
"כל הכבוד, זאיין." הארי טפח על שכמו של זאיין. "עכשיו אנחנו כבר לא צריכים לדאוג לגבי בלאק, רק צריך לחפש את אמילי."
"בואו נלך לקחת את ליאם ונייל, ונמשיך לחפש את אמילי." זאיין אמר, וכולם הלכו.
הם יצאו לבחוץ, עדיין מופתעים שאף חייל לא בחוץ. הם גיששו מעט, מנסים להיזכר בדיוק מאיזה דרך הגיעו. מביטים בסביבה, אחד בשני, כל אחד משחזר במוחו את הדרך שעשה עד כאן.
כולם יכלו לנשום לרווחה כל עוד ידעו שבלאק מת ולא יטריד אותם יותר, אך לא יכלו לנוח אף לא לרגע, כל עוד ביתן הנקמנית והבוגדנית, אמילי, עדיין נושמת.
נואל הצביעה על אחד מהמקומות, משתפת את השאר שהיא חושבת שזה המקום ממנו הגיעו. באמת לאחר כמה דקות של הליכה, הם כבר התחילו לזהות את המקום, והלכו יותר בביטחון.
הם התקדמו למקום שממנו באו, מחפשים את ליאם ונייל.
"איפה הם?" אופיר עצרה במקומה, אחריה כל השאר.
"השארנו אותם כאן, אני בטוחה." היילי אמרה. כולם הביטו בסביבה, לכל צד אפשרי ולכל מקום אפשרי. אך אף אחד לא היה בסביבה.
הם היו על סף וויתור. יותר מידי סיבוכים. הם איבדו את ליאם, נייל ואת אמילי. רעש נשמע מן השיחים, ולואי הפנה את מבטו.
"יש שם מישהו!" לואי אמר, הצביע על איזור כלשהו, וכולם רצו לכיוון.
"ליאם?" זאיין שאל, וראה שזה אכן ליאם. לידו שכב נייל, מחוסר הכרה. ליאם הביט בנייל, לאחר מכן בשאר.
"צריך לפנות את נייל דחוף לבית חולים." הוא אמר לנו, מעט דאגה נשמעה בקולו.
"ראיתי את אמילי. היא ברחה עם מכונית, הגופה של אופל הייתה אצלה.
רוצות לשמוע סוד?
זה היה הפרק האחרון
כמובן תהיה עונה שנייה, קצת יותר מעניינת ועם רעיון גאוני.
הפרקים גם יהיו יותר ארוכים, סתם כי יש מלאאאא שהתלוננו על זה.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
