נק מבט כללית
אופיר ולואי עברו דרך ארוכה, הרגו מלא חיילים.. זה היה מדהים.
אופיר ולואי התקדמו עוד קצת, רואים מרחוק שני חיילים. החיילים התחילו עם היריות, וכך עשו גם אופיר ולואי. לאחר זמן קצר, שני החיילים נפגעו, ונפלו ארצה. מדממים.
"או, הצלחנו. " לואי נשם לרווחה, מחייך.
"אנחנו צוות די טוב." אופיר החזירה, מחייכת אליו את החיוך שכל כך אהב. אולי זה הרגע שחיכיתי לו, לואי חשב. אולי...
"לא, אתם לא טובים מספיק." הם שמעו קול מאחוריהם. לואי ואופיר הסתובבו, ולפני שבכלל הספיקו לעכל, שניהם נפלו על הרצפה.
"אנחנו קרובים?" נואל שאלה את הארי, והוא הנהן.
"אנחנו במרחק חמש דקות משם." הארי הודיע. הם המשיכו ללכת.
באמת לא עבר הרבה זמן, וכבר הם ראו את המחבוא בזווית עיניהם. הם רצו, מחזיקים ידיים , די בזהירות ובשקט כדי שלא יתפסו אותם. הם הצליחו להכנס . ישר כשנכנסו, שני חיילים החזיקו אותם מאחורה, מושכים אותם בצורה כואבת לכיוון אחד החדרים.
הם הביטו סביבם. מימינם, אופיר ולואי קשורים אחת לשני, רדומים.
משמאלם, ליאם והיילי קשורים לאחד העמודים,
ומולם, בלאק. וויליאם בלאק, זה היה השם שלו. הוא חייך חיוך ממזרי כשראה את נואל והארי, מוחזקים מולו. הוא קם ממקומו.
"או, הארי.. כמה כיף לראות את המצב הפוך." הוא חייך, מתקרב לכיוונם.
"אתה זוכר את היום שתפסתם אותי? הרגשת ממש גבר. היו זמנים.." הזכיר לו. הארי בלע את רוקו, אך ניסה לא להראות פחד. הוא ניסה להישאר חזק ליד נואל.
"ואת.." התקרב לכיוון נואל, ונואל הביטה בו מעט בפחד.
"את נראית בדיוק כמו אמא שלך. חבל שהיא לא פה יותר." חייך, מרים את מבטה של נואל בעזרת אצבעותיו, מעורר את עצביו של הארי.
"אל תגע בה." הארי דרך עליו, ובלאק הסתובב לכיוונו. בלאק הביט למטה בפליאה, רואה את ידיהם של הארי ונואל מוחזקות.
"תוציאו אותה מכאן." בלאק הורה לחיליו, וכך עשו. הם זרקו את הארי לרצפה, גרמו לו ליפול על הרצפה, גופו צרב מכאבים. הם משכו את נואל מהחדר, והארי מיהר לעמוד.
"לאיפה אתם לוקחים אותה??" שאל, טונו היה עצבני וכועס. "איפה??" רק הפך לעצבני יותר, אך היה נראה שלבלאק זה לא הזיז.
בלאק סימן לשני חיילים אחרים לבוא, והארי מצא את עצמו קשור בצד השמאלי, עם ליאם והיילי. בלאק יצא מהחדר, והארי רקע ברגלו בכעס.
"איך הגעתם לכאן??" שאל את ליאם והיילי.
"זה בגלל.." התחילה לומר, בדיוק כשאמילי נכנסה לחדר.
"אמילי!!" הארי חייך. "אמילי, תשחררי אותנו!!" ביקש. אמילי חייכה אליו התקרבה אליו כך שהייתה במרחק סנטימטרים ספורים ממנו, והסתובבה. היא יצאה לבחוץ.
את נואל הכניסו לתוך מרתף.הכל היה חשוך. היא שמעה דלת נפתחת, והנכנס פתח את האור. נואל חייכה כשראתה את אמילי.
נואל הייתה ישובה על כיסא, קשרו אותה לשם טוב טוב, וגם שמו לה כיסוי בפיה. אמילי התקרבה לנואל, מורידה את כיסוי הפה.
"אמילי!! אני לא מאמינה!!" נואל התלהבה. "איך הגעת לכאן בלי שיתפסו אותך?? את לא תאמיני..."
"אוי, תסתמי." אמילי חייכה חיוך ממזרי, ושניה לאחר מכן, סטרה על הלחי של נואל. הסטירה הייתה חזקה, עד שגרמה ללחי של נואל להאדים.
"מה..."
"אוי, עדיין לא קלטת?" חיוכה של אמילי התרחב.
"אני הבת של בלאק."
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
