*נקודת מבט אליסון *
--
"אופל?" שאל.
"אוי, אופל.."
"אני אוהב אותך.." לחש.
"אני אוהבת אותך גם, זאיין." לחשתי, מאבדת את ההכרה--
לפתע, התעוררתי, לא מפסיקה להתנשף בכבדות. תפסתי בחוזקה בכוס המים שהיתה מונחת ליד מיטתי, עוצמת את עיני באיטיות ושותה בבת אחת את הכל.
לא רציתי ללכת לאמילי, ידעתי שהיא סתם הולכת למכור לי את הסיפורים שלה, שהכל בסדר.
זה אף פעם לא היה סתם דמיון בשבילי, זה הרגיש לי כמו פלאשבק. זה פלאשבק.
ניסיתי לחזור לישון, אך הרגשתי פתאום את ארוחת הערב שלי עולה ללמעלה.
רצתי לשירותים בחדרי, והקאתי.
..
"איך את מרגישה?" אמילי נכנסה לחדרי, מביאה לי תה .
"איך את יודעת שאני לא מרגישה טוב?" שאלתי.
"שמעתי אותך אתמול ." היא הסבירה לי. "אני יוצאת קצת מהבית, אז.."
"למה אסור לי לצאת מהבית?" שאלתי פתאום, וידעתי שהיא לא תהיה מוכנה לזה.
"נו, את יודעת.." היא התחילה לומר, מחייכת.
"את יודעת שהאנשים שרצחו את אבא מחפשים אחריך, וזה מסוכן להסתובב בחוץ."
היא תירצה, כמו בכל יום.
"אל תשכחי שאני עושה הכל בשבילך, כדי להגן עליך." היא אמאה לי, מחזיקה בכתפי, ולאחר מכן מחבקת אותי.
"אם את לא מרגישה טוב, תתקשרי אליי." היא אמרה, מחייכת, ולאחר מכן יצאה וסגרה את הדלת. לאחר דקה, רצתי למעלה במדרגות לכיוון חדרי.
פתחתי את הארון, מוציאה את פריט הלבוש הכי מתאים ליציאה.
ואז, יצאתי. בפעם הראשונה מאז שחזר לי הזיכרון, אני חושבת.
התקדמתי במהירות, אני אפילו לא יודעת לאן.. הרגשתי את עצמי הולכת לאיבוד, אך למזלי פגשתי בנערה.
"היי, את יודעת איפה המרפאה?" שאלתי אותה, והיא הביטה לכיוון.
"את הולכת לשם, ממשיכה ישר עד הסוף ואז.." היא אמרה, ואז מביטה בי.
"דקה, את אופל!" היא אמרה, והביטתי בי מרימה גבה.
"קוראים לי אליסון." אמרתי לה, די מבולבלת.
"לא, את אופל.. את נמצאת בלהקת ספארקס, את חברה של זאיין מלהקת וואן דיירקשן.." היא אמרה לי.
"אני לא יודעת על מה את מדברת, אבל בכל מקרה, אני מודה לך." אמרתי לה בחיוך, מתחילה ללכת לפי הוראותייה.
לאט לאט זה נראה כאילו... בעצם..
אני לא יודעת מה קורה פה.
..
"שלום, אני צריכה ייעוץ.." אמרתי לאחת הרופאות בחיוך. הסברתי לה על כאבי הבטן, על ההקאות ועל הכל.
"בת כמה את, אליסון?" היא שאלה אותי.
"אני בת 20." עניתי לה.
"יש לך חבר, ארוס, מישהו?" המשיכה לחקור.
"כרגע לא.. היה לי.." אמרתי. לפחות נראה לי שהיה לי, אני לא יודעת מי זה הזאיין הזה אבל יש סיבה שהוא מופיע לי בחלומות, ושאותה הילדה אמרה שאנחנו חברים.
"אני חושבת, ואל תיבהלי.." היא התחילה לומר, "שכדאי שתקני ערכת הריון, אני חושבת שזאת הסיבה." היא אמרה לי, ותוך פחות מדקה, הגישה לי ערכת הריון.
זה נשמע הזוי יותר מרגע לרגע.
YOU ARE READING
back for you - One Direction fanfic
Fanfictionקמתי בבוקר.השעון המעורר הארור העיר אותי. היום זה היום הראשון של החופש, וכבר סיימתי את הלימודים. לא הייתה לי סיבה למה לקום על כך מוקדם בבוקר,אחרי שסוף סוף סיימתי ללמוד. אך פתאום, עיניי נפתחו בבת אחת, חיוך התפרס על פניי, וקפצתי מהמיטה כשאני רצה ללמטה...
