On the ice

פרק 5

*לוק*-
מסתבר שהאבא החורג של טס הוא טוד פאקינג קופר. אני בספק אם מישהו בקמפוס חוץ מהחברה הכי טוב שלה יודע את זה, טוב חוץ מהחברה הכי טובה שלה ועכשיו גם ממני.
״טסי, את מכירה את לוק נכון?״ טורי שואלת בחיוך ידה העדינה מונחת על הכתף החשופה והמאוד מושכת בצורה בלתי הגיונית של טס.
״לצערי הרב, כן״ החיוך של טס מאולץ ובשפתיים קפוצות. אני לא מאשים אותה. לא הייתה לנו היסטוריה מלבבת ויש מצב שבאשמתה איבדתי את היכולת להתרבות.
״טסי״ אמא שלה מפנה אליה מבט קשה ונוזף וחיוך עולה על שפתיי.
״טסי רק צוחקת אנחנו מכירים. וחברים טובים מאוד ואפילו תאמינו או לא אנחנו שכנים!״ אני מחייך לעבר טס שנראית כאילו היא נקלעה לתאונת שרשרת שאין לה מושג איך לעצור.
״זה נפלא... אולי עדיף שנשאיר אתכם להנות ילדים ונלך לקחת לנו משקאות״ כשפנלופי קוראת לנו ילדים אני רוצה לגחך. היא פאקינג ילדה.
״מוסכם. בואו נמצא משהו לשתות ונדבר קצת על התוכנית שלנו, ג׳ים״ טוד קופר פונה אל אבא שמהנהן בהסכמה.
״תשחקו יפה ילדים״ טורי מצחקקת ציחקוק נשי וחמוד שבחיים לא שמעתי מהבת שלה, מנשקת את טס על הלחי ובצד קל מצטרפת לאחרים.
״אני פשוט לא מאמינה לכמה חרא אני צריכה לאכול בערב אחד״ טס מלמלה ולקחה כוס שמפניה ממלצר שחלף על פנינו ובידו מגש מלא.
״אף אחד לא דיבר על לאכול חרא. למרות שהמתאבנים כן מזכירים אותו בצורה ובצבע״ אני מנסה להתבדח אבל טס לא נראית משועשעת.
״זה הבית שלך פרקינס?״ טס מרימה גבה ושותה מהכוס שלה נראית לא מתרשמת מהבדיחה שלי או מהבית הענקי.
״זה הבית של אבא שלי ושל פנלופי״ אני נאנח ומעביר יד בשיערי.
״ידעתי שאתה פרחח מפונק אבל בחיים לא תיארתי לעצמי עד כמה״ היא גיחכה.
״אני לא פרחח מפונק״ נשפתי לעברה בכעס. אם הייתי פרחח מפונק לא היית גר עם ג׳ייס בדירה עלובה.
״תגיד את זה לג׳יפ החדש שאבוש קנה לך״ טס עקצה ולגמה את שארית השמפניה בכוס שלה מחליפה אותה במהירות באחת אחרת.
היא צדקה. אבא קנה לי ג׳יפ חדש לפני חצי שנה בתור מתנת יום הולדת מוקדמת למרות שהמכונית שלי נקנתה רק שנה קודם לכן גם היא על ידו אחרי שביקרנו בסוכנות שאותה מנהל חבר טוב שלו.
״טוב אני ידעתי שאת אישה אבל בחיים לא ידעתי שאת באמת יכולה להראות כמו אחת כזו״ חייכתי חצי חיוך שחצני שידעתי שמבליט את הגומנ שלי ובחנתי את טס. הפעם מקדימה.
רגליים ארוכות ומחוטבות שמתחברות למותניים עסיסיות אך עדיין מהודקות, בטן שטוחה וציצי בדיוק במידה הנכונה- לא שטוח וגם לא דאבל די פשוט עסיסי ומתאים לה באופן מושלם והצורה שבה השמלה הזו חיבקה אותה והדגישה את גופה גרמה לזין שלי לקפוץ בתוך התחתונים שלי.
״תפסיק עם זה, עכשיו״ טס נהמה לעברי ואני הרמתי את מבטי מהמחשוף שלה לפניה החלקות והצחות שלשם שינוי היו מאופרות.
״לא אשמתי שהחלטת היום שאת מגלה את הצד הנשי שלך, דאונס״ אני מושך בכתפי וטס נושכת את שפתה בעצבנות.
״אני פשוט לא אגיב לזה. פשוט פאקינג לא״ היא אמרה בשקט יותר לעצמה מאשר לי.
״אני דווקא אוהב שאת מגיבה לי. את מדליקה כשאת כועסת, בייבי״ אני מחייך את החיוך הנערי ומבשר הצרות שלי שהפיל כמה עשרות תחתונים בקמפוס וגם בקמפוסים אחרים למען האמת.
״תקרא לי שוב בייבי ואני מביטה שהפעם מקל ההוקי ימחץ לך את החבר בין הרגליים״ טס איימה ושאבה בלגימה את כל תכולת כוס השמפניה שבידה.
לפני שאני מספיק להגיב לה על האיום המאוד לא מרומז רעש של נקישה על זכוכית נשמע והסלון משתקק כשאבא ופנלופי עומדים באמצע גרם המדרגות בידיה של פנלופי כוס שמפניה וכפית קטנה.
״אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לחגוג את יום הולדתו השישים של בעלי היקר״ פנלופי מחייכת חיוך מסנוור ואבא מרותק אליה כל כולו. זעף מידיי מכסה את פני.
״אבל חוץ מהיום הולדת הזמנתי אתכם לכאן לחגוג גם את העבודה שאני וג׳ים מצפים לילד ראשון יחד, אני בהיריון!״ החדר מתחיל למחוא כפיים ואילו אבא מניף את פנלופי לזרועותיו ומחבק אותה ואז מנשק אותה תוך כדי שהוא רועד ובוכה. אבא פאקינג בוכה.
הוג לא בכה כשאימא מתה, כשסבתא אלינור מתה... הוא לא בכה אף פעם. חוץ מעכשיו, עכשיו הוא בכה בגלל ילד מזוין מאישה סתומה ומזוינת. החרא הזה היה יותר מידי ואני לא יכלתי לעמוד בחדר הזה שניה נוספת. שילכו להזדיין! שילכו להזדיין הוא והיא והתינוק הדפוק שלהם!.
בלי מבט לאחור עזבתי את האורחים ואותם ויצאתי משם מהר ככל שיכלתי.