On the ice

פרק 7

*טס*-
הרגע שבו החלק האחרון בפאזל מסתדר במקום כשאני מקבלת טלפון ביום ראשון בערב מקלואי סימס אחת משחקניות ההוקי הכי טובות שאי פעם יצא לי להתקל בהם. היא למדה באלמור ושחיקה עם ׳התנינים של אלמור׳ שהיו אלופות הליגה בשלוש השנים האחרונות.
הופתעתי לשמוע ממנה ועוד יותר הופתעתי כשהיא ביקשה להצטרף לקבוצה שלי. מסתבר שהיא עושה העברה לקולג׳ שלנו מסיבה שבאמת לא ידעתי מה היא אבל באמת שלא היה לי אכפת.
עכשיו יש לי את המימון של טוד וקבוצה מחודשת שאני הולכת להכין היטב לקראת סוף החודש.
המאמן הזמין אותי לפגישה כדי לבדוק איך הכל מתקדם ונראה מופתע כשפירטתי לו על המלגה של טוד ועל ההרכב של הקבוצה החדשה שבאמת הייתה מרוכבת מבנות שאהבו לשחק ורצו להיות על הקרח לא בגלל שהן היו משועממות או רצו להזדיין עם ג׳ייס קולדוול, איילי קולינס או לוק פרקינס.
לוק... לא דיברנו מאז המסיבה של אבא שלו... עבר כמעט שבוע. לא רציתי לחשוב על זה אבל הכמעט נשיקה וכל הלילה ההזוי ההוא הבזיק במוחי ודווקא ברגעים הכי לא צפויים כמו עכשיו כשאני יושבת מול המאמן שמביט על פרטי המלגה על שם ויקטוריה קופר.
״זה נשמע מדהים, דאונס״ קולו הנמוך של המאמן שולף אותי מהרהוריי.
אני מהנהנת ומנסה להסתיר את אי שביעות הרצון שלי. אני לא הולכת להשתמש בכסף שלו כל עוד אני אצליח להמנע מכך. אני וסיירה כבר דיברנו עם תומס אחיה הגדול שדיבר עם ידידה שלו שהיא צלמת והסכימה לצלם לנו את לוח השנה בכמעט כלום כל עוד נביא אביזרים ונשלם בעצמנו על ההדפסה וההפצה שלנו כסף שהגיע מקרן הנאמנות של סיירה שנפתחה עבורה רק לפני כמה חודשים בודדים ביום ההולדת ה-21 שלה. הבטחתי לה שאני אחזיר לה כל פני והיא השתיקה אותי כמעט מיד וחזרה לראות ׳הרווק׳ כאילו כלום. כבר ציינתי שאני אוהבת את סיירה?.
״אני מצפה לבחון את הקבוצה החדשה שלך בעוד שבועיים, משחק ידידות עם בוסטון ברידג׳... אני מקווה שתעמדו בזה״ המאמן חייך חצי חיוך.
כן... אני בטוחה שזה שעשע אותו ואת חבורת הממונים עליו שאנחנו נאבק כמו דגים מחוץ למים בזמן שהם יחרצו את גורלנו. ׳הלווייתנים׳ של בוסטון ברידג׳ היו טובות כמעט אלמר ואחת הקבוצות הכי קשוחות וחסרות רחמים בליגה. המאמן ממש לא הולך לתת לי את הקבוצה שלי בקלות.
״אני צריכה זמן על הקרח״ אמרתי מיד.
״אני אשלח לך את הלו״ז של הזירה לעומת האימונים של הבנים ואני אקצה לכן חלק מהשעות של האימון הנוסף. אם את רוצה אני אמצא מישהו שיעזור לכן באימונים״ המאמן כבר פנה למחשב שלו מאבד עניין בשיחה שלנו. כנראה נזכר שהבנים אמורים לשחק הערב.
״בסדר... תודה על הזמן, המאמן״ אני מכריחה את עצמי לפלוט והמאמן מהנהן בלי להביט עליי.
אני יוצאת מהמשרד של המאמן ושולחת הודעה לסיירה שהכל עבר בשלום וכשאני כבר באוטו אני מרימה טלפון לאבא. הוא ענה בצלצול השני.
״היי ילדה״ קולו של אבא נשמע נינוח וברקע מתנגן שיר של מייקל ג׳קסון שמעלה לי חיוך על הפנים ומזכיר לי את הילדות שלי שהייתה מלאה בזכרונות שלי ושל אבא רוקדים לצלילי מייקל ג׳קסון בצורה נוראית וללא שום חוש קצב.
״היי אבא, איך הולך?״ אני מתניעה את המכונית ומתחילה את דרכי לעבר הדירה שמה אותו על ספיקר.
״אני בסדר, יותר חשוב איך את? הצלחת להשיג מימון, שעות על הקרח?״ עדיין לא סיפרתי לו על בקשת העזרה מטוד או על המסיבה שהלכתי אליה יחד עם אמא וטוד.
אני דיי בטוחה שאבא עדיין מאוהב באמא. הוא בחיים לא אמר עליה שום דבר רע למרות שביטלה את האירוסים שלהם והתחתנה עם החבר הכי טוב שלו משאירה לו בת וברך פגומה שחיסלה מה שעמדה להיות קריירה ארוכה ומוצלחת בליגת ההוקי המקצועית, הוא תמיד מקבל ברק בעיינים כשהוא מדבר איתה או עליה והוא לא יצר אף קשר משמעותי עם אף אחת מאז שאמא עזבה אותו לטובת החבר הכי טוב שלו.
נשמתי עמוק וסיפרתי לו על הכל עד הרגע שבו ישבתי במשרד של המאמן.
״זה מעולה. דיברתי עם קיילב הזקן הוא יכול לתת לכם את הזירה בשלישי אחר הצהריים ובחמישי בערב... הכי חשוב שתתאמנו וגם שתעשו משהו לגיבוש. קחי את הבנות לבלות ותספרי להן על התוכנית שלך, תגרמי להן להכיר אותך ואחת את השניה... אתן תהיו הגב אחת של השניה וזה חשוב שהן יבינו את זה״ הלב שלי התכווץ. אבא ביקש טובה מקיילב בשבילי ובטח שילם לו מאחורי גבי והעצות שלו, הלהט שבו הוג מאמין בחלום גרם לי לחייך.
אבא תמיד דחף אותי לעשות מה שאהבתי גם כשאמא ביקרה אותו על זה שאני משחקת הוקי כמו בן במקום ללכת לחוג ריקוד או ציור כמו רוב הבנות. הוא היה הבן אדם הכי חשוב בחיים שלי והגבר היחיד שסמכתי עליו בעיינים עצומות.
״זה בדיוק מה שסיי אמרה אז מחר בערב נארגן ערב בבית נסביר להן על התוכניות שלנו לגיוס כספים ואחר כך נלך לפי בי לחגוג ולהכיר טוב יותר״ סיפרתי לאבא על התוכניות שלנו והוא הסכים שזה יהיה המהלך הנכון.
נפרדנו לשלום כשהחנתי את המכונית מול הבניין ובדיוק כשיצאתי ממנה ראיתי אותו מעבר לכביש, לוק פרקינס. תיק הספורט שלו תלוי על כתף שרירית עטויה חולצה לבנה קצרת שרוולים, מכנסי טרנינג אפורים שרכבו נמוך על המותניים שלו ונעלי ספורט. בגדים של לפני משחק.
לצערי הרב לוק הבחין במבט הבוחן שלי וחצה לעברי את הכביש בחיוך של מאה מיליון מגה וואט.
״היי״ הוא אמר בקולו העמוק.
״מה אתה רוצה פרקינס?״ הרמתי גבה. אומנם הלילה ההוא היה הזוי ומוזר אבל זה לא אומר שהפכנו לחברים. לוק פרקינס עדיין היה השמוק הכי גדול שהכרתי.
״אז חזרנו לשמות משפחה אה?״ אני נשבעת שמעבר ללעג המעושה יכלתי לשמוע אכזבה קלה או שזה היה רק דמיוני הפורה.
״לא ידעתי שהפסקנו. בהצלחה במשחק״ אני ממלמלת ומתעלמת מהמבט שלו שסוקר לי את התחת בזמן שאני הולכת לעבר הבניין שלי. חזיר. חזיר דוחה, אומנם עם גוף של אל, יכולות הוקי מושלמות ועיניים שחודרות לך לנשמה אבל עדיין פאקינג חזיר.

*לוק*-
ניצחנו. זה לא היה ניצחון מהסוג הטוב. יש אנשים שיגידו שכל ניצחון הוא טוב והוא בהחלט עדיף על הפסד... טוב הם עדיין לא ראו את המשחק שלנו נגד אלמור. הייתי גרוע... לא, לא הייתי גרוע הייתי פשוט זוועתי כמו תאונת שרשרת מזעזעת. ג׳ייס נאלץ לחפות עליי כל המשחק ועבד קשה פי שניים ממה שהיה אמור לעבוד וגם שאר הקבוצה נאלצה לחפות על התחת העלוב שלי בזמן שהתברברתי על הקרח, עשיתי עברות על ימין ועל שמאל והסתחררתי ללא כיוון בלי להועיל להם.
ברור ששבוע של חגיגות ושתיית אלכוהול ושורה של בנות שהלכו ובאו מהדירה שלנו לא הועילה בכלל לכשירות שלי במשחק או באימונים וזו הייתה התוצאה.
המאמן חיכה לי במשרד ונראה עצבני. ניסתי לחשוב על דברים נעימים וללכת למקום השמח שלי- הוקי, הקפטן של אלמור מתרסק על הישבן שלו, התחת של טס, המילים של טס, טס בסוויטשירט ענק ומבט מתעב בעיינים.
״שב״ קולו של המאמן היה נמוך וקשה. הוא מאוכזב... זה אכן משותף לשנינו...
התיישבתי והמאמן בהה בי. נעתי באי נוחות תחת מבטו הבוחן והכהה ורציתי שהאדמה תבלע אותי.
״יש לך בעיה לוק״ המאמן פתח ואני השפלתי מבט לנעלי הנייק הכחולות גבוהות שנעלתי.
״אנחנו שני משחקים מרבע גמר ואתה מתחיל לפשל בגדול... מה שראיתי הלילה זה זלזול! זלזול בי!, זלזול בחבריך לקבוצה!, זלזול באוהדים שבאו לראות אתכם!, זלזול בסיכויי שלך להגיע לליגת ההוקי הלאומית!! אתה מבין את זה??״ פניו של המאמן האדימו מכעס ואגרופו הגדול הוטח על שולחן העץ המלא והכבד במשרד שרק עוצב מחדש בתחילת העונה.
״כן אדוני״ אני מהנהן. הוא פאקינג צודק.
״אני אשלח לך לוז שאתה צריך לעמוד בו לוק ואם תפספס מפגש אימונים אחד עם הקבוצה הזו אני משהה אותך מהקבוצה״ המאמן הודיע בקול חמור.
״מה? על איזה קבוצה אתה מדבר?״ שאלתי מבולבל לגמריי.
״אימון אחרים הוא דרך טובה לשפר את עצמך וכיוון שלי אין זמן אתה תעשה את האימונים האלה ותגרום לקבוצה שאני ממנה אותך אחראי עליה לנצח, האם אני ברור?!״ המאמן צמצם את עיניו לעברי כאילו הייתי טאקו רקוב ועבש.
ידעתי על מה הוא מדבר. בשנה שעברה בתור עונש על כך שהם נתפסו עושים שלישיה עם בחורה בחדר הלבשה טראוויס רומל ופיל מקנייט נאלצו לאמן את הקבוצה של התיכון הסמוך שהיה תיכון של ילדים עירוניים ודיי קשוחים למשך כל שאר העונה. פאק אני הולך לאמן חיות אדם קטנות ומרדניות בזמני הפנוי...
״כן אדוני״ מלמלתי מנסה להרגיע את שרירי המתוחים והקשים מכל הלחץ, מהמשחק ומלילה חסר שינה לפני המשחק שהשאיר את חותמו על גופי בצורת היקי ענק בצוואר ושריטות על הגב.
״נפלא. עכשיו עוף לי מהפנים פרקינס ואם תעז לעשות שיט כמו שעשית היום אתה בחוץ למשחקים הבאים.״ המאמן סיים בטון מזהיר ולא טרח לזרוק לי עוד מבט נוסף בזמן שיצאתי ממשרדו.
ברגע שנכנסתי לבית שלוש זוגות עיינים סקרניות ננעצו בי.
״נו?״ קייסי שאל עיניו הירוקות מביטות בי בעניין. הרכלן המזוין.
״אותו עונש של רומל ומקנייט משנה שעברה״ מלמלתי ונטשתי את התיק שלי ליד הספה בסלון.
קייסי וג׳ייס כחברים הטובים שהם התחילו לצחוק ולספר בדיחות על זה שאני חוזר לתיכון. שמוקים.
למזלי ברין משתיקה את שניהם ברגע שהיא מבינה שאני ממש לא משועשע. תודה לאל על אחותו הקטנה של קולדוול.
״זה הגיע לך״ ג׳ייס אומר אחרי שארבעתנו כבר יושבים על הספות וצופים ברוקי 2.
״אני פאקינג יודע״ אני לוחש חזרה לחבר הכי טוב שלי שחיפה המשחק על התחת העלוב שלי.
״אני רק מקווה שתחזור לעצמך בן אדם... אני מבין שהשיט עם אבא שלך מטריד אותך אבל תתגבר על זה״ ג׳ייס מורה לי וחוזר למסך ידו פרושה על המשענת מאחורי ראשה של אחותו הצעירה.
ג׳ייס לא הבין. לא היה שום שמץ של מושג מזוין. אף אחד לא הבין את החרא הזה.. אף אחד לא ידע איך זה מרגיש מגיל 11. אבל אף אחד לא באמת צריך להבין כי זה לא משנה, מה שמשנה זה לנצח והוקי, זה הכל.