On the ice

פרק 11

פרק 11-
*טס*-
השבוע האחרון היה פאקינג סיוט. וכשאני אומרת סיוט אני מתכוונת לחלום בלהות מהסוג שגורם לך לקום בצרחות ולהזיע כאילו רצת מרתון ואז ברחת מרקון רצחני במשך שעות על גבי שעות. כן... זה היה עד כדי כך נוראי ואני בכלל לא מגזימה...
הדבר הראשון שעשיתי אחרי שגילתי שלוק מאמן אותנו היה ללכת למשרד של המאמן פורטר ודרשתי שיפסיק את זה ויביא מישהו רציני שיאמן אותנו ולא מישהו כמו לוק שמזלזל בנו וחושב שאנחנו לא שוות כלום.
המאמן פורטר לצערי לא היה מוכן לזוז מעמדתו וטען שהאימון יחד יעניק הרבה גם לקבוצה שלי וגם לקבוצה של לוק כי כמובן שלוק חייב להרוויח מזה משהו, הוא והקבוצה המדהימה שלו.
נאלצתי להתפשר כי ידעתי שהמאמן לא יביא לנו מישהו אחר והפתרון הזול והמהיר ביותר שיכל למצוא היה פאקינג לוק פרקינס ולכן הייתי צריכה לסבול אותו בכל יום במשך ארבע שעות רצופות ולהתאים את הלוז שלנו ללוז האימונים שלו מה שגרם לי ולכמה בנות אחרות להפסיד שיעורים או לקום בשעה מוקדמת באופן לא הגיוני.
לוק אהב להתגרות בי, לעשות מהלכים בלי להתיעץ איתי ולבטל כל רעיון שהעלתי. והדבר הכי מעצבן הוא שכל הבנות מתו עליו כולל סיירה שהייתה אמורה להיות בת הברית שלי נגד כוח האופל שנקרא לוק פרקינס. למרות שהוא השיב אותה על הספסל היא עדיין הייתה בעדו!!!. אומנם זה אכן הפך את הביצועים שלנו לטובים יותר אבל סיירה הייתה חלק מהקבוצה מההתחלה, היא זו שבזכותה הקבוצה הזו עדיין קיימת והיא החברה הכי טובה שלי. זה היה פשוט אסון ונסיתי לא להתייחס לעובדה שמדובר בלוק פרקינס למרות שזה היה ממש קשה להתעלם ממישהו כמוהו ולהסתכל רק על המטרה שלי- לוודא שהקבוצה שלי נשארת חזקה ומשתפרת ולהוכיח לכל הזבלים השוביניסטים והמטומטמים בקולג׳ הזה שאנחנו שוות כל השקעה ושאנחנו חייבות להשאר חלק מתוכנית הספורט של המקום.
ביום שישי בבוקר אחריי שבוע אינטנסיבי מידי נשארתי אחרי האימון בזירה וחיכתי שכולם ילכו כדי להחליק קצת ולהתאמן לבד. לפעמים הייתי חייבת את השקט הזה ולהתרכז במה שבאמת חשוב- הוקי.
החלקתי על הקרח ואז קלעתי את הדסקית לשער הריק וכל פעם שהרעש של הדסקית מחליקה על הקרח הגיע לאוזני חיוך כבש את שפתיי. זה היה הרעש הכי אהוב עליי בעולם... לדעת שהכוח ממכת המקל שלי עשתה את זה גרמה לי להרגיש מין זמזום של התרגשות בכל הגוף. אהבתי הוקי, חייתי הוקי ונשמתי הוקי ולמרות שהיו הרבה אנשים שחשבו שזה מגוחך אני לא התביישתי באהבה שלי למשחק והרוגע שהוא השרה עליי.
״את צריכה להטות אותו יותר ימינה כדי לקבל תנופה חזקה יותר״ הקול של לוק כמעט גרם לי לאבד שליטה וליפול על הישבן.
״פאק! הפחדת אותי!״ קיללתי והסתובבתי לעבר לוק שהיה לבוש בציוד המלא שלו.
״מצטער״ הוא התנצל אבל החיוך על שפתיו הבהיר לי שהוא בכלל לא מצטער.
״אני בטוחה״ עקצתי את האידיוט.
״אני אעמוד בשער, נסי אותי״ לוק החליק ונעמד מול השער ואז החליק לעברי את הדיסקית.
בילנו את החצי שעה הבאה בניסיונות להכניס זה לזו גול. לוק הצליח יותר ממני אבל גם לי היו כמה שערים יפים שהפתיעו אותו. זה היה אימון טוב ולמדתי כמה מהלכים לא רעים וגיליתי שכאשר אנחנו מתעסקים בהוקי נטו יכולה להיות בנינו מינימום של תקשורת כמו שצריך.
״זה היה טוב״ לוק חייך והוריד את הקסדה שלו חושף שיער נוטף זיעה ומעוך.
״יאפ במיוחד כשהכנסתי לך״ גיחכתי והורדתי את הקסדה שלי.
לוק פרץ בצחוק ואני הזעפתי את פניי למשמע הצחוק הגברי, היפה והטיפשי שלו.
״מה?״ נהמתי כשהוא ניגש אליי והוריד את הגומיה שלי נותן לשערי הזהוב להחליק על כתפיי בחופשיות.
״ככה הרבה פחות נוראי״ הוא חייך את החיוך הזוהר שלו ואני הנדתי בראשי.
״תודה לסטייליסט הראשי של ווג על עצת האופנה״ גלגלתי עיינים ולוק נשך את שפתו.
״את לא חייבת תמיד להיות כל כך עוקצנית את יודעת?״ הוא הניד בראשו.
״אני יודעת אבל איתך פשוט קשה לי להיות נחמדה״ הודיתי על האמת.
״כי את נמשכת אליי ומפחדת להודות בזה אז את שמה על עצמך שיריון כל פעם שאנחנו קרובים״ לוק חייך בניצחון כאילו הרגע פתר את החידה של המאה.
״גם סטייליסט וגם פסיכולוג וגם שחקן הוקי ומאמן?? וואו לא ידעתי שאתה כל כך כישרוני״ מלמלתי בציניות.
״שכחת גם דוקטור לאורגזמות והבחור הכי שווה בקולג׳ הזה״ לוק קרץ לי ואני צחקתי.
״אתה באמת עף על עצמך, אה?״ הנדתי בראשי ועמדתי להחליק משם לעבר המלתחות.
״אני רק אומר את האמת!״ לוק קרא אחריי.
״מה שגורם לך לישון בלילה!!!״ קראתי חזרה והמשכתי משם למלתחות.
לוק באמת היה ממזר מלא בעצמו אבל הוא גם ידע בדיוק מה הוא שווה וזה היה ממש קצת מדליק, אבל ממש פאקינג קצת!.

*לוק*-
לא הייתה הרגשה יותר טובה מאשר הרגשת הניצחון. לא זיון, לא אוכל ולא שום דבר אחר שהשתווה לניצחון מתוק ואלים על הקרח שבו אתה מוחץ את הירבים שלך והופך אותם לאבק... המשחק שהיה לנו היום סלל את הדרך שלנו לרבע הגמר של אליפות הפרוזן פור והוא היה קטלני ופאקינג אפי.
עבדנו כמו מכונה משומנת והראש של כולם היה במשחק. אני וג׳ינס עבדנו בתיאום מוחלט והשאר גיבו אותנו והביאו את המשחק הכי טוב שהיה להם. איילי עמד בשער וחסם מתקפה אחרי מתקפה כמו חומה בלתי חדירה וזה היה פאקינג אגדי. החזרתי לעצמי את הגרוב וזה הרגיש כל כך מדהים שלא היה לי מילים לי להסביר את זה רק שהייתי פאקינג מאושר ולא הייתי מאושר כבר הרבה מאוד זמן.
המאמן כהרגלו לא אמר דבר ונשאר במשרד שלו מה שגרם לכולנו להרגיש אפילו טוב יותר. הוא פאקינג מרוצה.
כולנו החלטנו לנסוע לבוסטון כדי לחגוג כמו שצריך את הניצחון שלנו ולהתפרע קצת אחרי אימונים אינטנסיביים ואחרי השבוע שעבר עליי עם טס.
הבחורה הייתה לוהטת ומצאתי את עצמי מת להשתיק אותה עם נשיקה או אולי איזו חבטה בתחת אבל במקביל היא גם עלתה לי על כל עצב אפשרי, כעסה עליי והתנהגה אליי בארסיות ובקור שלא פאקינג הגיעו לי.
הפכתי אותן לטובות יותר וכל מה שקיבלתי ממנה היא חרא אז הלילה אני שוכח מקיומה, יוצא לבלות ומשתכר עם החברים שלי. פאק, כן!!.
לקחנו מונית ונסענו ל׳פאלקון׳ שהיה מועדון גדול ועמוס והשתמשנו בתעודות הזהות המזויפות שלנו להכנס פנימה בקלות.
ג׳ייס הזמין לכולם שוטים של טקילה ומהר מאוד מצאנו את עצמנו שפוכים לגמריי ורוקדים ריקודים מגוחכים על הרחבה ורק מזרימים לגוף שלנו עוד ועוד אלכוהול. ג׳ייס מצא בלונדינית עם רגליים ארוכות וחצאית קצרה והלך איתה לשירותים. גם קייסי וקלרמן מצאו את הקורבנות שלהם תאומות אסייתיות קטנטנות למראה שנמרחו עליהם ורק אני ואיילי נשארנו עם כוסות הויסקי שלנו.
״הם כאלה זונות״ הצבעתי לכיוון של החברים שלנו ואיילי הנהן.
״מחלת מין מובטחת באחריות״ איילי גיחך ואני צחקתי.
הפעם שבה קייסי נדבק בכינים בשיער הערווה הייתה שיעור פוקח עיינים והורס מצחוק עבור כולנו. הוא הלך במשך שבועיים עם היד בתחתון ופשוט גירד למוות את הביצים שלו שנראו כמו שני כדורים אדומים ולא נורמליים למראה.
זו בהחלט הייתה תקופה נהדרת שלא תישכח בקרוב.
לגמתי את הויסקי שהיה לי בכוס וניגשתי לבר למילוי חוזר כשפתאום עלה במוחי רעיון פנטסנטי. הוצאתי את הטלפון שלי מהכיס והלכתי לפינה מעט שקטה יותר עם הכוס החדשה והמלאה בויסקי שלי.
״לוק? אתה מודע לעובדה שעכשיו אחד וחצי בלילה נכון?״ טס נשמעה כל כך צרודה וסקסית.
״יאפ... אני בצרות, טס טס״ ציחקקתי.
״אז תקרא לג׳ייס או משהו, אני ישנה״ היא אמרה בעצבים.
״הוא לא כאן... בבקשה... טס אני לא מרגיש טוב, אני צריך עזרה״ התחננתי בקול הכי משכנע שלי וקיוויתי שהיא תקנה את זה.
״בסדר... איפה אתה?״ טס נאנחה ושמעתי את רעש הסדינים שלה.
חייכתי לעצמי בניצחון. עוד מעט טס תהיה כאן והלילה אין סיכוי שאני נותן לפה הגדול שלי להרוס לי את זה. שום פאקינג סיכוי!.