On the ice

פרק 25

פרק 25-
*טס*-
לוק:׳איך הולך שם?׳
אני:׳לא משהו 😕. מקווה שלך יש יום טוב יותר׳
לוק:׳מה קרה?׳
אני:׳שום דבר רציני... אבל אנחנו פשוט לא מרצות את הצלם הזה... או שאנחנו לא מספיק סקסיות או לא מחייכות מספיק או לא משקיעות בפוזה מספיק... זה מתיש׳.
לוק:׳איזה חודש קיבלת?״
אני:׳אוגוסט. אני לובשת בקיני עם ציורים של אבטיח עליו׳
לוק:׳את מביאה את הבקיני הזה איתך מהסט? 🤤׳
אני:׳בשביל?׳
לוק:׳כדי לשחק מציל ועלמה שטובעת ואני אוכל לעשות לך הנשמה מפה לפה ולטפל בך 😉׳
אני:׳לוק׳
לוק:׳?׳
אני:׳תוציא את הראש שלך מהביבים. אני לא הולכת לשחק איתך שום דבר חוץ מהוקי עד משחק הידידות בסוף השבוע. ואחר כך אני אולי אשקול בכובד ראש את ההצעה שלך אבל אתה תלבש בקיני ואני אהיה המצילה 🤣🤣׳
לוק:׳אני מוכן ללבוש ספידו אם את תלבשי את בגד הים של המצילות מ׳משמר המפרץ׳. חוץ מזה אין סיכוי שאת שורדת בלי סקס איתי במשך שבוע, אני ממכר 😌׳
אני:׳אני לא דואגת לעצמי, אני דואגת לך׳
לוק:׳דואגת לי?׳
אני:׳אתה תסתדר בלי סקס שבוע?׳
לוק:׳1-0 דאונס׳
אני:׳✌🏻׳
לוק:*תמונה*
אני:׳אתה בן אדם רע! 👿👿׳
לוק:׳אני?! אני תמים ככבשה 🐑׳
אני:׳אתה יודע מה השילוב של הוקי ושרירי הבטן שלך עושה לי! ממש תמים, אולי כמו נחש! 🐍🐍׳
לוק:׳1-1 ✌🏻✌🏻׳
אני:*תמונה*
אני:׳אתה יודע כמה אני שונאת להפסיד 😉׳
לוק:׳ואני בן אדם רע! את צריכה להתבייש, טס דאונס! 🤬🤬׳
אני:׳2-1 לטובתי׳
לוק:׳זה עדיין לא נגמר!׳

״טס! תוציא את הראש שלך מהנייד ובואי לכאן״ קולה של סיירה מחק את החיוך המטומטם שעלה על שפתיי.
היה לי חיוך כזה בכל פעם שאני ולוק דיברנו או יצאנו למקום כלשהו או התאמנו או התכתבנו או דיברנו בטלפון. זה היה כמעט קומי הדרך הלא מודעת לחלוטין שבה הגבתי אליו בכל פעם מחדש.
היום הזה רק התחיל וכבר היה לא פשוט. תומס, אחיה של סיירה סידר לנו יום בסטודיו צילום של אחד המכרים שלו וגם עיצוב והדפסה של 250 עותקים של לוח השנה במחיר מצחיק לעומת הרווחים שאנחנו עתידים לעשות מלוח השנה הזה.
אבל הצלם- סם שהיה ללא ספק קשוח, פרפקציוניסט וגם גיי עשה לנו חיים קשים. התלבושות לא מצאו חן בעיניו, הוא אילץ את רוז למרוח על עצמה שכבות של איפור כדי שתראה שזופה יותר, את קלואי לדחוף גרביים לחזיה כדי שהחזה שלה יראה גדול ומלא יותר ואת דיינה לגזור את השורט שלה כדי שיראה יותר כמו תחתון. הבנות היו מיואשות, סם היה מיואש ועדיין אפילו לא התחלנו את הצילומים האמייתים.
הנחתי את הטלפון שלי בתוך התיק שהבאתי והלכתי לסיירה שעמדה עם דניאל שבכתה בקול.
״מה קרה?״ שאלתי בדאגה.
״סם אמר לדניאל שהיא שמנה ואי אפשר לצלם אותה ככה״ סיירה אמרה בעצבנות ושלחה מבט מלוכלך לצלם.
״הוא באמת אמר לך את זה?״ שאלתי את דניאל שהייתה לבושה בשמלה כסופה נוצצת עם מחשוף מוגזם.
היא הנהנה ואני התכוונתי לתת לסם את חוות דעתי המדויקת על השטויות שהוא החליט לומר לדניאל אבל בדיוק אז דלת הסטודיו שהיה ממוקם בקומה השנייה של מרכז קניות בבוסטון נפתחה ופנימה נכנסו בזה אחר זה חברי נבחרת ההוקי הגברית של פנוויל קולג׳.
כולם לבשו חולצות עם צבעי הנבחרת, המספרים ושמות המשפחה שלהם על גב החולצות. ועיני מיד חיפשו אחריי לוק. ברגע שעיני נחו עליו חיוך ענקי הפציע על שפתיו המושלמות.
״מה אתם עושים כאן?״ אריאל הייתה הראשונה להתעשת.
״עוזרים לכן להפוך את לוח השנה שלכם לאטרקטיבי פי 1000״ קלרמן הבזיק לעברה חיוך והרים אותה על כתפו כמו איש מערות ללא הסבר נראה לעין.
״אתם לא יכולים פשוט להתפרץ לנו לצילומים!״ סיירה נהמה.
״היא צודקת! אתם צריכים ללכת מכאן! של מי היה הרעיון הטיפשי הזה בכלל?״ צמצמתי עיינים לעבר החשוד המידי שלבש חיוך תמים בטירוף.
״אני מודה באשמה״ לוק חייך כאילו הודה שהוא זכה בלוטו.
״מה הולך כאן?״ סם נראה כאילו הוא עומד לבעוט את כולנו החוצה.
״באנו לעזור לבנות לצלם את לוח השנה הכי לוהט שאי פעם נראה ברחבי הקמפוס״ קייסי הבזיק חיוך לבן שחשף את שיניו הלבנות והישרות.
״זו לא הייתה העסקה. אני מצלם את הבנות וזהו זה״ סם הניד בראשו.
״אני חושב שאתה צריך לשנות את דעתך״ לוק נראה מקסים כתמיד.
״לא נראה...״ המילים נתקעו לסם בגרון כשלוק הוריד את החולצה שלו והציג לראווה את השרירים שלו מהמותניים ומעלה.
הוא היה מפוסל, ארוך וכל שריר היה מדויק ומעורר תיאבון. ידעתי שזה ממש מוזר ומפגר אבל הלשון שלי עיקצצה רוצה לטעום את העור המלוח- מתוק שנמתח מעל שרירי בטנו.
״ועכשיו?״ הוא קרץ לסם.
״אני חושב שבהחלט אפשר לעבוד איתכם״ סם נראה סמוק כמו תלמידת שנה א׳ שגילתה את לוק פרקינס לראשונה.
״מושלם. אני קורא זכות ראשונים על חודש אוגוסט״ לוק צעד קדימה וכרך את זרועו סביב כתפי.
המגע של עורו החשוף בעורי העביר בי זרם של חום ונסיתי לשמור על פוקר פייס לפני החברים שלנו.
זה היה כמעט מוזר איך שהיום הזה שינה את פניו תוך דקות בודדות. סם שהיה עצבני וחסר סבלנות הפך לפלרטטני ומשעשע, הבנות הרגישו בנוח ולא התבקשו לעשות דברים שהרגישו איתם לא בנוח והבנים הצחיקו אותנו והביאו אנרגיה חדשה לסט הצילומים.
דניאל הצטלמה ראשונה לחודש ינואר עם השמלה הכסופה הנוצצת שלה, מחושים עם סרטים חגיגים כסופים כשלצידה קייסי שהיה לבוש בוקסר אפור צמוד של קלווין קליין, שריריו השחומים היו מרוחים בנצנצים כסופים והוא פתח בקבוק שמפניה בצורה דיי מינית.
אחריה הצטלמה דיינה לחודש פברואר עם מעיל גשם שהיה דיי ברור שתחתיו היא לא לובשת הרבה ולצידה הצטלם מארק טלבוט שהיה לבוש בבוקסר לבן ורטוב לחלוטין בזמן שהחזיק מטריה מעל ראשה של דיינה.
וכך זה המשיך הלאה כל אחת מצולמת בקונספט שונה עם בחור אחד או כמה מקבוצת ההוקי המקבילה לשלנו. לוק עמד לצידי כל הזמן ולחש לי באוזן הערות שגרמו לי להסמיק, לחבוט בו, לצחוק ולחייך.
אפשר לומר שבזכותו יום הצילומים הזה ניצל לחלוטין... איכשהו עדיין היה קשה לי להאמין כמה אני והוא התקרבנו בזמן כה קצר. איך מאחד האנשים הכי מתעובים בעייני הוא הפך לחבר שלי, לשותף שלי ולגבר היחיד שמצליח באמת לגרום לי לרצות אותו ללא הפסקה.
גם בצילומים שלנו הוא גרם לי להרגיש בנוח והופתעתי לגלות שהוא היה לבוש בבוקסר עם אבטיחים קטנים עליו. סם חילק לנו הוראות ואני ולוק לא היינו הכי ממושמעים שיש אבל למזלנו סם פשוט זרם איתנו.
הנחתי שאני ארגיש מודעת לעצמי מאוד מול המצלמה ואפילו נבוכה אבל אין סיכוי שלוק היה נותן לי להרגיש ככה. הוא גרם לי לרקוד איתו, לחייך, הרים אותי על כתפיו אפילו שצרחתי שיוריד אותי, גרם לי לאכול איתו אבטיח סטייל היפיפה והיחפן ודאג ללחוש לי כל הזמן כמה אני יפה וסקסית.
כשסם הורה לנו לפנות את הסט בשביל סיירה וג׳ייס הרגשתי כמעט אכזבה שזה נגמר משהו שלא חשבתי שאני ארגיש כשמדובר בצילומים ובייחוד צילומים כאלה.
״זה היה כיף״ לוק חייך והושיט לי בקבוק מים שנח על שולחן מתקפל בפינה.
״תודה על זה... לא היית חייב לעשות את זה״ חייכתי והצבעתי לעבר החבורה העליזה והרועשת של חברי וחברות הקבוצות שלנו.
״אני יודע, רציתי לעשות את זה רק כדי לראות אותך בבקיני והכל״ הוא חייך חיוך שובב וגנב לי את בקבוק המים שותה ממנו.
״כמה לוק מצדך״ גלגלתי עיינים.
״לוק מצידי?״ הוא הרים גבה.
״לעשות כל כך הרבה מאמץ רק כדי לראות בחורה בבקיני״ חייכתי חיוך רחב.
״לעשות כל כך הרבה מאמץ כדי לראות אותך בבקיני״ הוא הדגיש את המילה ׳אותך׳ והביט לי ישר בעיינים.
לרגע כל הרעש מסביב, האנשים, החדר שהיינו בו נעלמו כליל והיינו שם רק שנינו- אני ולוק.
העיינים היפות שלו נצצו בשובבות ואני נשכתי את שפתיי בחוזקה כדי להלחם בדחף שלי ולא לנשק אותו מול כולם.
״לוק! אתה בא לראות את קלרמן בתור הסנטה הכי חרמן בעולם?!״ ג׳ייס צעק מהצד השני של החדר והפר את הכישוף שהיינו נתונים בו.
״אני לא אחמיץ את זה בעד שום הון שבעולם!״ לוק הכריז ומיהר להצטרף לחבריו שהקיפו את קלרמן.
״מה זה היה?״ הקול של סיירה שהופיעה לצידי עדיין לבושה בשמלת מיני לבנה קצרצרה הפתיע אותי.
״אני אצטרך שתהיי יותר ספציפית״ מלמלתי.
״את ולוק! היו לך פאקינג לבבות בעיינים כמו האימוג׳י הזה! מה קורה בניכם?״ סיירה הקטנטנה הניחה ידיים על מותניה ונראתה מפחידה יותר מכל חוקר שיכלתי להעלות בדעתי.
״אנחנו... המממ...״ המילים התבלבלו לי ולא הצליחו למצוא את דרכן החוצה.
״את שוכבים! אני ידעתי את זה!״ סיירה דפקה עם אגרופה הקטן על שולחן הפלסטיק.
״שששש את לא יכולה לצרוח את זה ככה!!!״ השתקתי אותה במהירות וקיוויתי שאיש לא שמע את פליטת הפה שלה.
״אני ידעתי את זה... למה לא סיפרת לי כלום?״ סיירה לחשה ואחזה בזרועי.
״אני בעצמי לא יודעת מה הולך בנינו, סיי... זה מסובך״ נאנחתי ולא הייתי מסוגלת להביט עליה.
״כמה מסובך זה יכול להיות כשהוא נראה ככה?״ סיירה הצביעה לעבר לוק שהיה עדיין לבוש רק בבוקסר.
הוא צחק ממשהו שג׳ייס אמר ופניו היו מוארות מתמיד. המקום ההוא בתחתית בטני התכווץ כשהוא פרע את שערו באצבעותיו הארוכות. לוק היה מרכז העניינים בחדר וכל אחד שהיה לו עיינים יכל לקלוט את זה. פעם זה היה אחד הדברים שהכי שנאתי בו אבל עכשיו ראיתי כמה כריזמה וכמה חיוביות יש בבחור הזה ושזה פשוט מושך אנשים אליו.
״בחייך סיי, זה לוק פרקינס. את חושבת שאני והוא נוכל להיות משהו מעבר?״ הנדתי בראשי.
״ברור שכן! את יפה, מדהימה, נחושה ואני יודעת שאת לא יכולה להמשך למישהו אלא אם הוא בן אדם מדהים. אז יש משהו בלוק, לא?״ סיירה כהרגלה הייתה החברה הכי טובה שיכלתי לבקש.
״את חושבת שזה באמת יעבוד?״ נשכתי את שפתי בספקנות.
״אני חושבת שכל מה שאת רוצה יעבוד, את טס פאקינג דאונס אחרי הכל״ סיירה חייכה אליי חיוך חם.
חיבקתי את השדה הקטנטנה שהייתה השותפה שלי לפשע מאז שאני זוכרת את עצמי ואחד מהאנשים היחידים בעולם הזה שהאמין בי ובחלומות שלי.
״תמונה קבוצתית!״ אחת הבנות הכריזה וסיירה משכה אותי חזרה לסט.
זה לקח מעט מאמץ וכמה צרחות טובות מסם עד שהסתדרנו כמו שצריך וסם צילם אותנו תמונה משותפת וענקית.
אין ספק שהיום הזה שהתחיל בתור אסון הסתיים בחיוך ענקי והכל הודות לבחור אחד שחושב שהשמש זורחת לו מהתחת אבל אי אפשר שלא לאהוב. אי אפשר שלא לאהוב...