On the ice

פרק 21

פרק 21-
*לוק*-
אבא:׳לוק בבקשה תענה לשיחות שלי. אני מנסה את הטלפון שלך כבר יומיים׳
אבא:׳לוק, התקשרתי, שלחתי אימייל ועדיין לא ענית לי. בבקשה תתקשר אליי׳
אבא:׳לוק ג׳ורג׳ פרקינס!! אני מודאג בבקשה תתקשר אליי!!׳
אבא:׳בבקשה תענה לטלפון!׳
אבא:׳אני ופנלופי רוצים שתבוא אלינו בסוף השבוע. בבקשה תתקשר אליי ותודיע לי שתגיע׳
אבא:׳לוק, אני מצטער. בבקשה בוא הביתה ותן לי להסביר. אני אוהב אותך, בן׳.

זו הייתה ההודעה האחרונה מאבא שלי שהבהבה על מסך הטלפון שלי בדיוק כשחמישתנו- אני, ג׳ייס, קייסי, קלרמן ואיילי נדחפנו לתוך התא הפינתי ב׳מיטבר׳ שהייתה מסעדת המבורגרים קטנה באיזור הקמפוס.
אבא שלח לי הודעות ברצף בימים האחרונים אבל אני התעלמתי מהן והחלטתי להתרכז בלגרום לחברי הקבוצה שלי לסלוח לי על כל החרא שקרה בניו יורק. הייתי מופתע מהעובדה שכולם עדיין דיברו איתי אפילו שזה הרגיש כאילו הם משתדלים ללכת על קליפות ביצים לידי.
החלטתי לספר להם הכל... כל החרא עם אבא שלי וכל הדברים הדפוקים שעברו לי במוח כשהחלטתי לזיין את הסיכוי שלנו לעלות לאליפות.
המלצרית שהייתה מוכרת משום מה כמעט מיד עמדה לצידנו ולקחה את ההזמנות שלנו. כיאה לחבורת שחקני הוקי הזמנו כמות נכבדה של אוכל וגם כוסות קולה מוגדלות והמלצרית זרקה עלינו חיוכים, נחמדות והרבה מאוד דברים על חשבון הבית.
״אז מה רצית לספר לנו?״ קייסי התיישר ברגע שהמלצרית סיימה איתנו.
הרגשתי ארבעה זוגות עיינים ננעצות בי והורדתי את הג׳קט לפני שלקחתי נשימה עמוקה. שכנעתי את עצמי שזה בסדר לספר. הייתי חייב להסביר, גם להם וגם לשאר חברי הקבוצה אך העדפתי קודם לספר לחברים הקרובים שלי שעליהם סמכתי.
״אני יודע שפישלתי במשחק האחרון... שכמעט זיינתי את הסיכויים שלנו והייתי השחקן הכי גרוע על הקרח וזה כמעט עלה לנו ביוקר״ הודיתי בשקט.
״זה לא נכון... שון היה הרבה יותר גרוע ממך״ קלרמן הניד בראשו.
״אולי... אבל אני דיי בטוח שהוא לא הקפטן של הקבוצה הזו... למרות שלאחרונה אני יותר חתיכת חרא מאשר קפטן״ גיחכתי בלא טיפת הומור.
״זה לא פאקינג נכון! אתה השחקן הכי טוב בקבוצה וכולנו יודעים את זה!״ ג׳ייס מחא מיד וחיוך פנימי האיר אותי.
למרות שפאקינג איכזבתי אותו הוא עדיין מאמין בי... בטח שהייתי חייב לו את האמת.
המלצרית שלנו חזרה חמושה באוכל שלנו ובחיוך מפה לאוזן ואני חיכתי בסבלנות עד שתסיים את סבב החלוקה ואת סבב החיוכים שלה ואז שתסתלק כדי שאוכל סוף כל סוף להגיע לפואנטה.
״אז... בכל אופן אני צריך לספר לכם מה לעזעזאל קרה לי הקרח... המשחק נפל על היום שבו אמא שלי מתה... אני ואבא שלי הולכים כל שנה אל הקבר ואני במקום זה הייתי במשחק וסמכתי על אבא שלי שיילך אבל... אשתו החדשה מצפה לתינוק והוא היה עסוק מידי עם זה ושכח. זה לגמריי דפק אותי, זה... הכאיב לי ובמקום להתגבר על זה כמו פאקינג גבר עליתי על הקרח עם ראש לא במקום ונתתי לרגשות שלי לכרסם את הריכוז והיכולות שלי... זה לא היה אמור לקרות וזה לא תירוץ אבל אני מקווה שאתם מבינים״ המילים יצאו ממני ברצף ובלי לחשוב יותר מידי.
החברים שלי הביטו אחד על השני בשתיקה מוחלטת מעל האוכל שלהם ואז עליי. השתיקה הייתה לא ארוכה במיוחד אבל מורטת עצבים. ידעתי שעכשיו יגיע הרגע שבו הם סוף כל סוף יבינו כמה פתאטי הבן אדם שהם סמכו שיקח אותם לפסגה, כמה הוא פאקינג רגיש מתחת לכל המסכות הנוצצות שעטיתי על עצמי יום יום במשך הרבה מאוד זמן.
״למה לא סיפרת לנו?״ ג׳ייס נשמע כמעט נעלב.
״העדפתי להתמודד עם החרא הזה בעצמי״ אמרתי בכנות.
״כי? פאק זה ממש לא משהו ששומרים בבטן, אחי!״ קייסי נראה גם פגוע וגם מעוצבן.
״לא יודע... אני פשוט... העדפתי להתמודד עם זה לבד״ משכתי בכתפיי.
״אם היית אומר משהו היינו יכולים להכין את עצמנו לזה... לעזעזאל אתה יודע שכשאתה שם במאה אחוז אנחנו צריכים לתת רק שמונים ועדיין הניצחון בכיס שלנו״ ג׳ייס הניד בראשו.
״זה נכון״ איילי חייך חיוך קטן.
״טוב עכשיו זה כבר לא תהיה בעיה״ נסיתי לחייך ולהקליל את האווירה.
״ברור כי עכשיו תתחיל לספר לנו דברים במקום לתת לנו להראות כמו אידיוטים על הקרח ומחוצה לו״ ג׳ייס שילב את זרעותיו על חזהו כמו אב נוזף.
״כן המפקד״ הצדעתי לו והרגשתי אבן נגולה מליבי.
לא יודע למה בדיוק צפיתי מהחברים שלי אבל בהחלט לא לתמיכה כזו. אולי צפיתי שירדו על הרגישות והדרמטיות המוגזמת שלי או שיצחקו שנתתי לדבר כזה לפגום בסיכויים שלנו לנצח אבל הם פשוט רצו לדעת מה לעזעזאל נסגר איתי?.
״דיברת עם אבא שלך לפני המשחק אה?״ קייסי נאנח כנראה נסגר באותו יום במלתחות.
״יאפ... הוא היה בבדיקה עם פנלופי ושכח לגמריי מהעובדה שהוא אמור להיות בבית הקברות״ הנהנתי ועדיין הרגשתי את אותו הטעם המר בפי.
״פאק... ודיברת איתו מאז?״ קלרמן שאל.
״לא. הוא ניסה ליצור קשר ושלח לי מיליון הודעות והתקשר אבל פשוט לא...״ העברתי יד מתוסכלת בשערי.
היה לי קשה אפילו לחשוב לדבר איתו אחרי כל החרא הזה... הוא רוצה להמשיך הלאה ולשכוח מאימא וממני? בבקשה... אני בטוח שפנלופי והתינוק החדש שלו יספיקו להעסיק אותו.
״אני חושב שאתה צריך לדבר איתו״ איילי אמר והפתיע אותי כי הוא בדרך כלל לא נוטה לספק את דעתו ומעדיף לשתוק.
״גם אני... אני חושב ששווה לך לפחות לשמוע את הצד שלנו״ ג׳ייס הוסיף.
״הוא הזמין אותי אליו לסופש. אבל לא נראה לי שבא לי לבלות איתו אחרי כל השיט שקרה״ מלמלתי ולגמתי מהקולה שלי.
״אני חושב שאתה צריך ללכת ולדבר איתו פנים אל פנים. זה לא יהיה פאקינג קל אבל לפחות תוכל להיות משוחרר מזה לטוב או לרע״ קייסי אמר.
״אתם חושבים?״ הרמתי גבה וכולם הנהנו באחידות.
״פשוט לך הביתה ואולי תצליח להבין מה עובר בראש של השמוק הזקן״ קלרמן משך בכתפיו.
לא תיכננתי על זה אבל אולי הם צודקים.. בחיים לא ישבתי עם אבא שלי ואמרתי לו את מה שיושב לי על הלב מאז שבחר להתחתן עם פנלופי. כשחושבים על זה התנהגתי כמו ילד קטן והזעפתי פנים, טרקתי דלתות ושיחקתי משחק התעלמות עם אבא שלי מאז שאמא שלי מתה... ומסתבר ששיטת הפעולה הזו לא עושה טוב לא לי ולא לקשר בנינו.
הרמתי את הטלפון ושלחתי הודעה לאבא שלי.
אני:׳אני אגיע בסופ״ש. מצטער שלא עניתי, אני עסוק׳.
הנחתי את הטלפון בצד והתחלנו לאכול את ההמבורגרים שלנו וחשבתי לעצמי שהייתי צריך לעשות את מזמן ושטס צדקה, היא כל כך פאקינג צדקה.