On the ice

פרק 30

פרק 30-
*טס*-
להעמיד פנים שאני שמחה ומאושרת בזמן שהייתי הכל חוץ משמחה ומאושרת התברר כמשימה קשה יותר משחשבתי. ממילא הייתי שחקנית גרועה ולהסתיר את הרגשות שלי ולסתום את הפה לא היו מעולם התכונות הבולטות שלי. הרגשתי מותשת משעות של בכי עוד לפני שהגענו לבית של לוק שאבא שלו ערך למסיבה ענקית עם צידניות עמוסות בירה ומשקאות אלכוהוליים, בר בשרים ענקי בחצר שהופעל על ידי שני עובדים חרוצים, עמדות של צמר גפן ושלט ענק שהכריז- ׳נבחרת ההוקי של פנוויל- אלופי הפרוזן פור כבר שנה שלישית ברציפות׳.
השלט הדפוק היה כמו בעיטה בבטן בכל פעם שהוא התגרה בי. הם אלופים פעם שלישית, הם אלופים ואת לוזרית עלובה שאפילו לא הצליחה לשכנע שני זקנים שעבר זמנם לתת לך לשחק את המשחק שאת אוהבת.
נסיתי להתעלם מהשלט והתמקד בדבר החשוב ביותר הערב- לוק. לוק שאוהב אותי... לוק שאמר לי הערב שהוא אוהב אותי. אני מביטה עליו מהצד ולא יכולה שלא לחייך אפילו מעט. הוא מוקף באנשים מחייך באושר ונראה קורן כאילו השמש זורחת לו מהתחת. והבחור הזה שאיכשהו זכה שהשמש תזרח לו מהתחת החליט שהוא אוהב אותי.
איכשהו בין כל הדברים שקרו מאז המשחק הכושל ההוא לפני שבועות ארוכים אני ולוק פרקינס התאהבנו זה בזו.
הוא היה כל כך מושלם בכל דבר שעשה, בכל תנועה שלו ובכל מילה שהוציא מהפה שלו וזה גרם לי להרגיש עוד יותר חרא. לא רציתי לספר לאף אחד על הבוקר האיום שלי אבל ידעתי שזה בלתי נמנע וכל מה שיכלתי לחשוב עליו זה איך הוא יגיב. התאמנו קשה כל כך, האמנו זה בזו כל כך ואני הייתי אכזבה אחת גדולה ומכוערת. אלוהים אדירים טס... אל תבכי, לא עכשיו.
״היי טסי, את בסדר?״ סיירה שהתגנבה מאחורי וחיבקה את כתפיי גרמה לי לקפוץ בבהלה.
״כן... אני בסדר״ הנהנתי ונסיתי להשמע בסדר.
״את בטוחה?״ סיירה הרימה גבה.
הנהנתי והצבעתי לעבר לוק שעמד בלב כל הכאוס לבוש בג'ינס עם קרע בברך וטי שירט שחורה שחבקה את שרירי הזרוע שלו.
״הוא אמר לי שהוא אוהב אותי היום ביציעים״ חייכתי חצי חיוך.
״מה?! או מיי גאד!״ סיירה צייצה בהתרגשות.
״יאפ... פאקינג לוק פרקינס אוהב אותי״ הפעם החיוך שהיה על פניי היה אמיתי ומלא.
״זה פשוט... מופרך... איך לעזעזאל הצלחת להתאהב בכזה יצור? אה סליחה... בבון קרח״ סיירה גלגלה עיינים וחייכה חיוך מתגרה.
״אוי תסתמי כבר״ הנדתי בראשי ושתינו צחקנו יחד.
טוב זה היה דיי הזוי אם חושבים על זה בצורה כזאת. אני ולוק פרקינס מעולם לא סבלנו זה את זו... נעלבנו אחת את השני, רבנו אחד עם השנייה, שפכתי עליו משקאות שונים בכמה סיטואציות שונות ואפילו כמעט הכתי אותו עם מקל הוקי והכל הצטמטם לרגע המטורף הזה. הרגע שבו לוק אמר לי שהוא אוהב אותי.
״בואי נלך להרים כוסית. ננצל את הוודקה חמוציות שמיובאת ישר מרוסיה כל עוד אנחנו יכולות!״ סיירה משכה אותי לעבר הצידניות ואני נתתי לה.
השעות חלפו במהירות כשמסביב היו המון הסחות דעת ואנשים שדיברו איתי והעובדה שלא הייתה לי דקה אחת לעצמי היה הדבר הכי טוב שיכלתי לבקש. כשהייתי מוקפת אנשים לא היה לי פנאי לחשוב יותר מידי ויכלתי לרגע להרגיש כאילו מה שקרה לא היה הדבר הכי נוראי שאי פעם יכל לקרות לי.
בסביבות שלוש לפנות בוקר אנשים התחילו לעזוב את המסיבה ובארבע לפנות בוקר רק חברי הנבחרת, אני ולוק נשארנו בבית. לוק נתן לבנים לישון בחדרי האורחים, על הספה בסלון וקלרמן שנרדם על אחד מכיסאות הנוח בגינה.
״פאק אני עייף״ לוק התמתח ופיהק פיהוק גדול.
״גם אני״ הנהנתי בזמן שנכנסנו לחדר שלו.
לוק התפשט במהירות ונשאר רק בתחתוני בוקסר אפורים וצמודים שהדגישו את המתנה שאלוהים נתן לו בין הרגליים. אני התעלמתי מה-התכווצות שהרגשתי בבטני התחתונה למראה גופו והורדתי את הבגדים שלי שמה מעל החזיה והתחתונים שלי את החולצה שלבש עד לפני דקה.
״את נראית כל כך סקסית ככה״ הוא מלמל ואסף אותי בזרעותיו מנשק את שפתיו.
הטעם שלו הרגיע מעט את השרפה בנשמה שלי. הקרבה שלו איכשהו הפכה את הכאב לפוצע פחות.
״קח אותי למיטה, חתיכי״ קרצתי לו מנסה לשוות לקולי טון משועשע.
״כרצונך נסיכה״ לוק הרים אותי בקלות מפחידה יחסית לגודל שלי והניח אותי על המיטה הרכה שהייתה אפופה בריח המשגע שלו.
שנינו נכנסנו מתחת לשמיכה שלו והוא כירבל אותי אליו בתנוחת כפיות שגרמה לנו להרדם במהירות. אחרי היום הארוך שעבר על שנינו לישון זה כל מה ששנינו רצינו.
התעוררתי באיטיות מהשינה שלי שעות לאחר מכן כהרגשתי נשיקות קלות על צווארי וידיו הגדולות של לוק גלשו מתחת לחולצה שלו שלבשתי וליטפו את בטני ברכות.
״בוקר טוב״ הוא לחש לאוזני והזיז את שערי אל מעבר לכתפי מנשק את כתפי נשיקות רטובות.
״המממ... בוקר טוב״ מלמלתי.
הוא המשיך לנשק וללטף וזקפת הבוקר הגדולה שלו התחככה בישבני הלוך ושוב. אני נסיתי לתת לעצמי להיסחף באהבה הפיזית שהרעיף עליי אבל הראש שלי היה במקום אחר לגמריי והגוף שלי לגמריי היה מנותק וקר.
״לוק... אנחנו יכולים לא לעשות את זה עכשיו?״ פלטתי את השאלה ולוק קפא מיד.
הוא הוריד ממני את ידיו וזז קצת לאחור נותן לי את המרחב שאני צריכה. תודה לאל שהוא מבין אותי.
״הכל בסדר, טס?״ הוא שאל מודאג.
״כן... אני רק... קצת לא מרגישה טוב״ מלמלתי ועצמתי עיינים.
״שיט... את רוצה שאני אביא לך מים וכדור?״ לוק שאל בדאגה.
״לא... אני פשוט צריכה לנוח וזה יעבור״ נסיתי להשמע משכנעת.
״שטויות... אני אלך למטה להכין לך משהו לאכול ולשתות ואת בנתיים יכולה לשטוף פנים או להתקלח״ לוק אמר בהחלטיות והוריד מעצמו את השמיכה.
הוא קפץ מהמיטה כאילו לא שתה אמש גלונים של בירה והיה ער כמעט 24 שעות רצופות והלך להביא לי אוכל ושתייה וכנראה גם כדור. הלב שלי כמעט התפוצץ מרוב הרגש שהיה לי אליו.
אני קמתי מהמיטה ונכנסתי לחדר האמבטיה. התפשטתי ונכנסתי למקלחת נותנת למים החמים לשטוף מעליי את יום האתמול. היום שבו כל החלומות שלי התנפצו לי בפרצוף. היום שבו אכזבתי את כל מי שהקבוצה הזו הייתה חשובה לו.
סיירה המסכנה שליוותה אותי באש ובמים והאמינה בי מעבר לכל גבול, הבנות האחרות שהתאמנו כה קשה ועברו כל כך הרבה רק כדי לגייס כספים בשביל הקבוצה, אבא שלי שהיה המעריץ מספר אחד שלי... אלוהים... אכזבתי את כולם.
הדמעות שטפו את פניי והתמזגו עם המים שזלגו מעליי. רציתי להפוך לשלולית ולהישטף יחד איתם ישירות לביוב. פאק.
נסיתי להתאפס על עצמי במהירות ולעצור את הבכי הארור ששנאתי כל כך ורק אחרי דקות ארוכות פסק לחלוטין. התעטפתי במגבת וקיוויתי שלוק לא יבחין בעובדה שבכיתי.
התייבשתי במהירות ולבשתי על עצמי חולצת טי שירט של לוק ואת אחד מהשורטים הספורטיביים שלו שהיה נראה לי דיי קטן. קשרתי אותו סביב המותניים וזה מנע ממנו ליפול ממני.
יצאתי לחדר שבו לוק כבר חיכה על המיטה כשעל השידה לצידו מגש עם פרוסה של עוגת שוקולד, מיץ תפוזים, מים וקפה. ליד המגש הייתה קופסאת כדורי אספירין.
המבט של לוק היה כל כך מודאג והמחווה שהוא עשה לי הייתה כל כך מתוקה שחומות ההגנה השבריריות ממילא ששמתי על עצמי התמוטטו בבת אחת.
הדמעות זלגו בחופשיות מעיניי וידי הרועדת נחה על פי כדי להחניק את היבבות. לוק קם במהירות מהמיטה ועטף אותי בזרעותיו החזקות והמנחמות ואני יבבתי לתוך חזהו כמו ילדה קטנה ומסכנה. לא זכרתי מתי הייתה הפעם האחרונה שבה בכיתי בצורה כזאת.
לא יכלתי להחזיק את עצמי יותר ונתתי לעצב ולכאב להטביע אותי ולהחליש אותי. לוק נתן לי לבכות ולבכות עד שהבכי נחלש ואז הוביל את שנינו למיטה שעליה התיישבנו לאט.
״טסי... היי, מה קרה?״ הוא שאל בטון מודאג ועיניו התכולות סקרו את פניי לאט.
למרות שקולי רעד וזה היה כמעט שובר לב כמו לחוות את זה סיפרתי לו על הבוקר הנוראי של אתמול. הוא הקשיב לי בסבלנות ועיסה את גבי באיטיות במעגלים מרגיעים.
״כל העבודה הקשה שלנו הלכה לעזעזאל, לוק״ לחשתי בכאב.
״אני מצטער... אני באמת מצטער״ הוא מלמל ומחה את הדמעות שהרטיבו את לחיי.
״איך הם יכלו לעשות לי את זה, לוק? ניצחנו במשחק שלנו, השגתי תקציבים וקבוצה חדשה והכל היה כל כך טוב...״ הנדתי בראשי מסרבת להשלים עם המציאות.
״אני יודע שעכשיו זה נראה כמו סוף העולם, בייבי אבל בעוד כמה חודשים את תראי שזה לא כל כך נורא״ הטון של לוק היה רך כמו חמאה.
״בעוד כמה חודשים זה עדיין יהיה סוף העולם״ אמרתי בביטחון.
״טס... עשית כמיטב יכולתך וניסית... זה לא הצליח אבל זה יעבור ובמקודם או מאוחר זה יהיה מאחורייך״ הוא חייך אליי חיוך סימפטי שמיד גרם לי לעמוד על רגליי.
״מה החלום שלך לוק?״ שאלתי.
״לשחק בליגת ההוקי הלאומית באופן מקצועי״ הוא ענה בלי להסס.
״אתה יודע מה החלום שלי?״ צמצמתי את עייני לעברו.
״לא...״ הוא הניד בראשו.
״לשחק בליגת ההוקי הלאומית לנשים באופן מקצועי״ אמרתי ללא היסוס.
״חלומות משתנים טס ואת מוכשרת, את יכולה לעשות הרבה דברים אחרים חוץ מהוקי״ הוא אמר כמו בנונשלנטיות.
הכעס שהתחיל לבעבע בתחתית בטני היה מכוער ואלים. מה הוא לעזעזאל חושב לעצמו.
״גם אתה יכול לעשות הרבה דברים חוץ מהוקי, לוק. כמו לעבוד בחברה של אבא שלך, לא?״ אמרתי בקול חד.
״אל תשווי בנינו טס״ הוא גלגל עיינים.
״למה לא?״ הנחתי את ידיי על מותניי.
״אני משחק בקבוצה רצינית שזכתה באליפויות ותארים ואני אחד השחקנים הכי טובים בליגה... עשיתי עבודה קשה כדי להגיע לזה ויש לי הישגים ממשיים ביד״ הוא אמר בפנים רציניות ובטון לא מתנצל.
״אתה צוחק עליי נכון? הסיבה שבגללה אתם בכלל יכולים לקרוא לעצמכם קבוצה הוא תקציב הענק שאתם מקבלים וכל ההטבות וליקוקי התחת שאתם מקבלים על בסיס פאקינג שעתי!״ הלבה שרתחה בבטני נורתה ישר עליו.
״פאק! את לא יכולה להיות אפילו שמחה קצת בשבילי?!״ הוא גם קם על רגליו ונעמד מולי כמו בקרב ראש בראש.
״שמחה בשבילך?! אני מאושרת בשבילך, לוק! אבל זה לא אומר שאני לא יודעת בדיוק למה הקבוצה שלך טובה כמו שהיא!״ האשמתי אותו ונעצתי בו מבט עצבני.
״כן... כי אין לי פאקינג טיפת כישרון בניגוד אלייך...״ הוא גיחך במרירות.
״אל תכניס לי מילים לפה!״ דרשתי בקול.
״את יודעת מה טס? אפילו לא הייתן כאלה טובות... הניצחון שלכן היה רק כי סוף כל סוף קניתן מחלקיים חדשים והתאמנתן שעתיים ביום״ לוק לא שקל מילים וכל מילה הייתה כמו חץ מורעל ונוטף ציניות ללב שלי.
״עכשיו אתה פשוט משחק מלוכלך״ הנדתי בראשי מנסה לעצור את הדמעות.
״משחק מלוכלך? את החברה שלי! את אמורה לתמוך בי לא פאקינג לזלזל בעבודה הקשה שלי!״ הוא נראה כל כך פגוע ועצבני כשירק לעברי את המילים.
״ואתה אמור להרים אותי! לא לזלזל בחלומות שלי!״ צרחתי לעברו.
״החלומות שלך פאקינג לא ריאליסטיים! תני לי לתת קריאת השקמה, טס! זה שאת חולמת את זה לא אמור שתגשימי את זה וחוץ מזה הוקי הוא לא קל ואת לא מנצחת, את אפילו לא קרובה לניצחון... את חיה בפאקינג בועה אם את חושבת שאת יכולה לנצח במשהו או להיות בליגה הלאומית!״ הוא צעק בטון לא מתנצל.
וזהו זה. זו הייתה נקודת השבירה הארורה שלי. הדמעות זלגו על לחיי והלב שלי שהתמסר ללוק כמו שהתמסר לכל דבר שאהבתי בחיי התנפץ לחתיכות קטנות בנינו. לרגע שקט מוחלט השתרר בין שנינו. לא אמרתי דבר והוא לא אמר דבר. לא ראיתי כלום מבעד למסך הדמעות המטושטש מלבד התכלת שבעיניו. זה היה כל כך לא נכון, כל כך לא לוק שלמדתי להכיר, לכבד ולאהוב בכל ליבי.
שנינו התנשפנו ושנינו היינו פגועים ואני ידעתי שאני לא אוכל יותר להיות בקרבתו. החלומות שלי היו לא ראליסטיים? זה מה שהוא חשב אחרי שראה את המאבק שלי? את הכאב שלי?. אם זה מה שהוא חושב עליי אני לא יודעת אם אני יכולה להמשיך מכאן יחד...
״פשוט... זה נגמר, אני הולכת״ הנדתי בראשי.
נעלתי מהר את הסניקרס שלי בלי גרביים, אספתי את הבגדים שלי עם המפתחות של האוטו של סיירה שהיו בכיס האחורי והתכוונתי לעשות את דרכי לדלת ולעוף מכאן כמה שיותר מהר.
״טס״ לוק תפס בזרועי אך אני ניערתי אותו ממני.
״תהנה מהניצחון שלך, לוק. הוא מגיע לך ואני אוהבת אותך אבל כנראה זה פשוט לא מספיק״ שלטתי בדמעות שהרעידו את קולי ורק כשיצאתי במהירות מחדרו ומהאחוזה מתעלמת מקייסי שישב בסלון ובהה בי הדמעות זלגו.
בכיתי כל הדרך לבית של אבא שלי, בכיתי כמו שלא ידעתי שאפשרי לבכות כשחשבתי שכבר ייבשתי את כל הדמעות שלי אתמול. אבל מסתבר שהחיים לא הולכים לעשות לי הנחות ואני צריכה להתמודד איתם בדרך היחידה שידעתי- בעצמי.