On the ice

פרק 14

פרק 14-
*טס*-
״זה פשוט מדהים! נכון טסי?״ סיירה חייכה חיוך רחב וידה חיבקה את כתפי.
״אני מניחה...״ מלמלתי והבטתי מהצד אל אירוע שטיפת המכוניות שלנו.
אירוע שלגמרי נחטף מאיתנו על ידי לוק וחברים שלו. בצד אחד עמד קלרמן לבוש רק בג'ינס הכהה שלו והצינור שהשתמש בו היה בין רגליו והוא עשה מופע מלהתיז את המים על כמה מכוניות במקביל וצרחות נשיות ומהתלהבות נשמעו מכל עבר. לידו היה ג׳ייס שרקד ריקוד סוחף לצלילי שיר של ברונו מארס ותוך כדי שטף עם ספוג נוטף מים וסבון מכונית עם גג פתוח של כמה בנות אחווה שקראו לו קריאות חצופות ושרקו לו והוא התענג על כל שניה. ואז עייני נחתו על לוק... הוא הצטלם עם קבוצה של בנות משנה א׳ שהיו נלהבות כל כך ונרגשות.
מאז שלוק החליט לקחת פיקוד על הצינור שהיה בידיי הקהל שהיה לנו הכפיל את עצמו. מסתבר שבנות מכל רחבי הקמפוס ואפילו כמה גברים הגיבו לקריאה של לוק והחליטו להגיע. לוק לקח מרקר ושינה את השלט ל 30 דולר לשטיפה ולהפתעתי כולם שילמו את המחיר היקר יחסית כדי לראות את שחקני ההוקי החצי עירומים האלה שוטפים להם את המכוניות.
אנשים מכל רחבי הקמפוס הגיעו, צילמו והפיצו את הבשורה ברשתות החברתיות. המקום הזה נראה כמו ג׳ונגל מטורף ואפילו כמה חברי סגל הגיעו לכאן כדי לקבל שטיפה למכונית.
זה היה כמו נס... נס שקרה בזכות לוק פרקינס. נאלצתי להודות שהוא בהחלט עשה עבודה מדהימה.
שאר היום היה כל כך עמוס ומפתיע שלא שמתי לב איך הזמן טס והשמש הקופחת כבר התחילה לשקוע ואנחנו היינו צריכות להודיע לכולם שהאירוע נגמר.
החניה שהייתה עמוסה במשך שעות התרוקנה לאט וכולנו במאמץ משותף אספנו את כל הכלים שהשתמשנו בהם והעמסנו אותם על הטנדר של דניאל.
״זה היה יום משוגע״ אריאל חייכה בזמן שנתנה לקלרמן עוד צינור שהיה צריך לקפל.
״יום משוגע...״ קלרמן הנהן אבל מבטו היה נעוץ בישבן של אריאל שהיה עטוי תחתון בקיני לבן.
״תפסיק להסתכל לי על התחת, סוטה״ אריאל גיחכה.
״אני לא... נו על מי אני עובד... זו לא אשמתי שהוא מושלם״ קלרמן גלגל עיינים ואני פשוט לא עמדתי בטמטום שלו.
נתתי לו ולאריאל להמשיך לדבר או מה שזה לא יהיה והלכתי אל סיירה שבדיוק סיימה לספור את הכסף שלנו.
״היי סיי״ חייכתי חיוך רחב.
״את לא תאמיני לזה טס... אספנו כמעט 5,000 דולר״ ברגע שהמילים יצאו מפיה הלב שלי החסיר פעימה.
״ברצינות?״ שאלתי.
״הכי ברצינות!״ היא חייכה ואני קפצתי עליה בחיבוק.
״בנות ובנים! כולכם מוזמנות ומוזמנים לבית שלנו למסיבה ספוטנטית! יהיו בירות וכמובן חתיכים!״ ג׳ייס השתמש במגפון שהבאנו לשימוש עצמי וכל הבנות הריעו.
במקרה אחר הייתי אוסרת עליהן ללכת אבל זה היה יום ארוך ולא נראה לי שכמה בירות יעשו להן רע. הן הרוויחו את זה ביושר.
״זה נשמע כיף, את באה?״ סיירה שאלה.
״נופ... עייפה מידי״ הנדתי בראשי ונסיתי להתעלם מלוק שעמד חסר חולצה כמה מטרים ממני.
״טס... קדימה... רק בירה אחת ונלך הביתה״ היא הפצירה בי ועיניה הענקיות והמתוקות התחננו בשקט.
״בסדר... רק אחת...״ מלמלתי והיא קפצה במקום וחיבקה אותי בהתרגשות.
עזרתי לסיירה ולבנות לקפל את השולחנות ולאסוף את הדליים ואז עליתי למכונית של סיירה שלקחה אותנו לבניין של לוק וג׳ייס.
חלק מהבנות היו שם וגם שאר החבורה הקבועה של לוק- איילי וקייסי.
סיירה ואני מיד קיבלנו ישר ליד בקבוק בירה צונן ובזמן שכולם חגגו בסלון והתערבבו זה עם זה אני לקחתי את הבירה שלי וישבתי בחדר האמבטיה על מכסה האסלה הסגור בידי הבירה שלי.
אחרי כמה דקות הדלת נפתחה ולוק חמק פנימה והתנשף בהקלה ואז מבטו פגש בשלי. הוא עדיין היה לבוש בג'ינס הרטוב שלו ובלי החולצה שלו ולא יכלתי שלא לבהות בגוף המושלם שלו. מושלם.
״היי״ הוא מלמל והעביר יד בשערו שהיה סבוך ונפל על מצחו.
״היי״ חייכתי לעברו חיוך קטן.
אם כמה שהיה לי קשה להודות בזה היום לוק עזר מעל ומעבר. אפילו אם זה היה רק כדי להגן על האגו הגברי והשברירי שלו.
״מתחבאת?״ הוא מלמל והתיישב על קצה האמבטיה שלו.
״זה היה יום ארוך...״ מלמלתי והבטתי על האריחים השחורים-לבנים מאחוריו.
״את יודעת שאת יכולה להודות בזה שטעית״ הוא גיחך ואני הנדתי בראשי.
״לא טעיתי.. אתה עדיין מקבל הכל על מגש של כסף וכולם מלקקים לקבוצה שלכם את התחת״ הפעם שלחתי לעברו מבט חד ולהפתעתי הוא צחק.
״הלוואי שהייתי יכול להכנס למוח שלך ולהבין איך הוא פועל, טס דאונס״ הוא לגם מהבירה שלו.
״מה זה אמור להביע?״ הרמתי גבה.
״אנחנו עובדים טוב ביחד, בזה לפחות את חייבת להודות״ הוא התחמק מהשאלה.
״אפשר לומר״ מלמלתי בחצי פה.
״לא... אי אפשר להכחיש את זה... בחייך, טס״ הוא הניד בראשו.
אני הבטתי עליו וכל היום הזה התנגן במוחי כמו סרט נע. הוא עזר לנו. בזכות לוק עמדנו ביעד שלנו ואפילו עקפנו אותו, בהרבה.
״בסדר״ הנהנתי והחיוך שעלה על פניו היה כה רחב שבקושי הצלחתי להשתיק את ליבי ההולם.
״זה הכי טוב שאני הולך לקבל, אה?״ הוא משך בכתפיו ושתה שוב מהבירה שלו.
״כנראה״ מלמלתי.
״בחייך טס.. אני לא בן אדם כזה גרוע, נכון?״ ידו של לוק פרעה את שערו והתנועה עשתה לי משהו עמוק בבטן.
״אתה לא בן אדם גרוע... זה פשוט... אנחנו בחיים לא נסתדר״ הבטתי על שריר הזרוע שלו ששימש אותו ביום יום להנפת מקל הוקי וגם להיפנוט נשים מסתבר.
״כי אני שחקן הוקי שחצן, רודף נשים ומפונק שבא מעושר וכולם מנשקים לו את התחת והוא חושב שהוא אלוהים בקמפוס הזה״ לוק אומר את הדברים האלו בלי שמץ של כעס ואפילו בטיפת הומור.
שיט.. הוא בהחלט מלא הפתעות הלילה. זה בכלל לא טוב.
״מדויק״ הרמתי את הבירה שלי ואז לגמתי ממנה.
״אז תני לי להגיד לך שאת טועה... אני אוהב לשחק הוקי, זו התשוקה שלי ואני קורע את התחת במגרש... אולי אני מפונק אבל נולדתי לתוך זה ואני לא מחפש מערכת יחסים, אני עדיין צעיר ואני רוצה להשקיע את עצמי במשחק במקום בבחורה כלשהי, זה כזה נוראי?״ הוא נראה כנה עד כאב ואני נשכתי את שפתי.
האם יכול להיות שלוק פרקינס הוא טיפה יותר ממה שחשבתי עליו?. אחרי הכל הוא עזר לי... היום וגם באימונים.
״אני מניחה שלא״ הנהנתי ולוק חייך.
״אני גם חייב לך התנצלות... מה שאמרתי עלייך ועל הקבוצה.. זה לא נכון. אתם ממש טובות, הצלחת להרכיב מחדש קבוצה שמסוגלת לדברים גדולים רק אם תודי בעובדה שהכל יהיה טוב יותר אם נעבוד יחד״ הוידוי שיצא מפיו הימם אותי.
לוק מודה בטעויות שלו? לוק מודה שאנחנו טובות? שאני טובה? אלוהים אדירים.
״נוכל לעבוד יחד אם לא תדחה את כל הרעיונות שלי״ גיחכתי וניסתי לשמור על שווי משקל אל מולו.
״הרעיונות שלך הם בעיקרון להתנגח איתי אבל כשאנחנו מסכימים על מהלך יחד הוא יוצא מושלם״ לוק חייך חיוך גאה.
״אני מודה שהמהלך ההגנתי היה רעיון מופלא״ הנהנתי והשקנו את הבירות שלנו.
לוק הביט בי ואני הבטתי בו ובין רגע האווירה בחלל הקטנטן השתנתה. לוק פרקינס... הבחור שלא יכלתי לסבול מהרגע הראשון שבו הנחתי עליו את עיני היה קרוב כל כך. הוא היה שזוף, שרירי ועם מבט מלא אש. עיניו היו מפוקסות על שלי וגל של חום התפשט בכל גופי. הלילה שבילינו יחד במיטה לגמריי התנגן במוחי על ריפיט ומגע ידיו היה כמעט מוחשי על עורי.
ואז זה קרה... בשבריר שניה לוק פרקינס רכן קדימה ושפתיו היו על שלי. לרגע כל הגוף שלי השתתק ואז האש שהייתה קבורה עמוק בתוכי פרצה לפני השטח ושום דבר כבר לא יכל לעצור אותנו. היינו שפתיים, לשונות וידיים. אני ולוק. לוק ואני. האצבעות שלי התקפלו וההרגשה הבלתי מרוסנת של משיכה הכתה בי ללא רחם. זה היה לא מציאותי אבל אהבתי את זה... כל שניה ושניה מזה...