On the ice

פרק 28

פרק 28-
*טס*-
החיים הם פאקינג רכבת הרים. רגע אחד אתה יכול להיות הכי מאושר בעולם ורגע אחרי אתה יכול להיות בשפל המדרגה.
השבוע שלי התחיל בשיא רכבת ההרים אחרי שאני ולוק בילינו את הסופש בבוסטון בבית של אבא שלו. השתמשנו בבריכה המקורה (כן יש לו שתי בריכות שחייה בבית) ובג׳קוזי וגם בסאונה מרבית הזמן, נסענו לזירה של אמא שלו, ראינו סדרות בבינג׳, התאמנו יחד והלכנו לזירת ההחלקה הפרטית מתחרים זה בזו בדרך הכי טובה שיש- על הקרח.
ג׳ים, אבא של לוק הוציא ערב אחד את האלבומים של לוק בתור תינוק וילד והתענגתי על תמונות שלו בתור תינוק שמנמן עם רוק מטפטף מצד פיו, תמונות שלו על חוף הים מתרוצץ בבגד ים עם אימא שלו שהייתה יפיפה ונראתה כל כך מאושרת בתמונות, תמונות שלו עירום כביום היוולדו באמבטיה כשהתחת הקטנטן שלו מוצג לראווה, תמונות שלו לבוש בחליפה באירוע רשמי מחייך חיוך עם שיינים חסרות למצלמה כשהוא עומד בין הוריו, תמונות שלו בתור שחקן צעיר על הקרח, תמונות מימי הולדת עם חיוכים ענקיים ועוגות יפות, תמונות של חג המולד ותמונות משפחתיות מחופשות מעוררות קנאה. הוא היה כל כך חמוד בתור ילד וראו בהחלט שהוא הולך לגדול ולהפוך לשובר לבבות, בכל אופן במחלקת המראה. אף אחת מהתמונות לא רמזה על העובדה שהוא עתיד להפוך לשחקן הוקי מצוין עם חוש הומור קצת מעוות, אגו בגודל של טקסס, פה מלוכלך ויכולת מטורפת לעלות לבן אדם על כל עצב אפשרי.
חייכתי לתמונה של צוהל על הקרח ומניף באויר את מקל ההוקי שלו. זו הייתה תמונה נהדרת והזכירה לי את המשחק האחרון שלו אחרי שהוא הבקיע את הגול המכריע והניף את מקל ההוקי שלו מעל ראשו.
״זו הייתה הפעם הראשונה בה הכנסתי גול״ לוק חייך בגאווה כאילו זה קרה רק אתמול.
״כבר אז יכלו לראות שתגדל להיות זחוח בטירוף, פרקינס״ גיחכתי לעברו.
״אם את רומזת שתמיד ידעתי שיש לי כישרון אז את פאקינג צודקת, דאונס״ לוק אמר באופן לא מתנצל לחלוטין.
״אתה פשוט מלא בעצמך, פרקינס״ גלגלתי עיינים.
״אם ככה את רוצה לקרוא לזה, בייבי״ הוא משך אותי לשבת על חיקו בזמן שהאלבום עדיין בידיי.
״אז איך עוד אפשר לקרוא לזה, בייבי?״ שאלתי והנחתי את האלבום על שולחן הקפה מניחה את ידיי על ידיו של לוק שחיבקו את מותניי בחוזקה.
״ביטחון עצמי. הכל בראש, אם אתה חושב שאתה טוב ומאמין בעצמך מספיק הכל אפשרי״ לוק אמר בפה מלא.
העובדה שהוא דיבר כל כך בביטחון ובלי טיפה של שחצנות הזכירה לי שוב איך לוק הפך לאחד האנשים הכי אהובים עליי בעולם. זה היה דיי מטומטם להבין ברגע המאוד לא רומנטי הזה שאני מאוהבת בלוק פרקינס אבל זה קרה. הכל התחבר למקום הנכון- כל הרגשות המשונים והחמקמקים שהתמקמו בתחתית בטני כבר לפני שבועות אחדים היו ללא ספק אהבה. אני אוהבת את לוק פרקינס. הפחד התחיל לחלחל באיטיות עם ההבנה הזו אבל לא הספקתי להתעמק בו לפני שלוק שתל נשיקה על שפתיי והשתיק את כל הכאוס בראש שלי.
השארנו את אלבומי התמונות על השולחן ועלינו לחדר שלו מתנשפים ומתנשקים. הוא טרק את הדלת עם הרגל ונעל אותה ליתר ביטחון אחרי שפנלופי כמעט תפסה אותנו חצי עירומים אתמול בערב בזמן שרצתה לדעת אם אנחנו רעבים.
התנשקנו כל הדרך למיטה שלו והוא הוריד ממני את החולצה הגדולה עם הסמל של פנוויל שלבשתי ופיו נישק את החזה שלי מעל החזיה. אצבעותיי נקברו בשערו ולא יכלתי שלא לגנוח כשהוא הזיז הצידה את גביעי החזיה שלי והצמיד את פיו לעור החם שלי.
ידיי גלשו מתחת לחולצה שלו וליטפו את השרירים המוצקים שלו שנמתחו תחת מגע ידי. לוק התנתק ממני לכמה רגעים כדי שאני אוכל להוריד ממנו את החולצה ולנשק בעדינות את שרירי הבטן המוצקים שלו, הטעם המלוח מתוק שלהם מכתים את פי. לוק נהם וכשמשכתי ממנו את מכנסי הספורט הקצרים שלבש יחד עם הבוקסר שלו הוא עזר לי להוריד אותם מגופו ולהשליך אותם הצידה.
הזין שלו היה נוקשה ועמד בגאווה ואיכשהו נעשיתי רטובה יותר מלהביט עליו. לא זכרתי שאי פעם הייתה לי תגובה כזאת לאף זין שראיתי בעבר. לעזעזאל עם לוק וזין הקסם שלו.
ידי נשלחה קדימה ואצבעותיי נכרכו סביב הזין שלו וליטפו אותו מעלה ומטה בתנועות איטיות. ראשו של לוק נזרק לאחור ועיניו נעצמו כשהוא גנח גניחות עמוקות וחסרות שליטה.
בשלב מסוים הוא פשוט הוציא שאגה קטנה והחזיר אותי חזרה למזרון והוריד ממני את שארית הבגדים שלי. הוא ליטף אותי בין הרגליים עם האצבעות המחוספסות והמיומנות שלו וגרם לירכי לרעוד בציפייה כשהוציא את הקונדום מהחבילה החדשה שנאלצנו לפתוח בסופש הזה אחרי שהקודמת חוסלה במהירות. הוא שם על עצמו את הקונדום במהירות כאילו היה מינימום יוסיין בולט באחת מתחרויות הריצה שלו. כשהוא סוף כל סוף פיסק את רגליי ושקע לתוכי באיטיות עצמתי את עייני וגנחתי בעוצמה. שיט... למה הוא תמיד חייב להרגיש כל כך מושלם כשהוא ממלא אותי ככה, באיטיות פאקינג מייסרת.
״שיט טס... זה כל כך פאקינג טוב״ הוא נהם בקול נמוך.
״כל כך״ התנשפתי כשהוא התחיל לזוז בתוכי.
השפתיים שלנו התחברו והקצב שלנו התגבר והתגבר. עטפתי את מותניו עם רגליי והתנוחה רק הגבירה את החיכוך כשעקבי רגליי ננעצו בפלחי ישבנו המוצק.
״לוק! אלוהים!״ לא יכלתי לשלוט על עצמי כשהוא הגביר את הקצב עוד יותר.
״כל כך פאקינג טוב. מושלמת. יפיפה. אלילה״ המילים יצאו כל כך לוהטות משפתיו שזה פשוט גרם לי להאמין לו.
גבי התקשת וקברתי את פניי בצווארו כשגמרתי בחוזקה. כמה שניות וכמה הדיפות לאחור מכן לוק נישק אותי עמוקות וגמר בחוזקה כל גופו מתוח.
אחרי שלוק יצא ממני לאט וזרק את הקונדום לפח אני התכרבלתי אל צד גופו החם והמיוזע והוא עטף אותי בזרעותיו החזקות וכיסה אותנו בשמיכה קלה.
שכבתי לצידו והבטתי בפרופיל פניו המושלם שאלפי בנות ברחבי הקמפוס של פנוויל העריצו וליבי פעם במהירות אדירה. הוא היה כל כך שליו ורגוע שלא העזתי לומר את המילים שדגדו את שפתיי והתחננו לצאת לחופשי, התחננו להתעטף בקולי ולהגיע אל לוק. אבל לא העזתי לומר דבר ופשוט המשכתי להביט בו.
הסופש הסתיים מהר מידי ולפני שהספקתי למצמץ כבר חזרנו לשגרה שלנו. לוק היה עסוק במשך כל השבוע לקראת משחק הגמר של הפרוזן פור שעמד להתקיים ביום חמישי בערב. הוא קם מוקדם בבוקר ויצא לריצת בוקר ואז התאמן קצת בחדר הכושר לפני שהיה צריך להגיע לשיעורים שלו. היה לי אימון כפול אחרי הלימודים חוץ מיום לפני המשחק שכידוע תמיד היה היון היחיד שאותו קיבלו השחקנים על מנת לנוח ולאגור כוחות למען המשחק.
ביום רביעי בערב לוק וכל החברים שלו באו לדירה שלנו ואכלנו ביחד פיצה וראינו בטלוויזיה את הסרט החדש ביותר של סדרת ׳מהיר ועצבני׳. באמצע הסרט הטלפון שלי צפצף ואני הצצתי אל ההודעה שקיבלתי מהמאמן פורטר שביקש ממני להתייצב מחר בבוקר במשרד של ג׳ורג׳ מנלי, ראש מחלקת הספורט של פנוויל. הלב שלי פעם במהירות ולחץ זהיר התחיל לזחול בורידי. הם בטוח הגיעו להחלטה.
״היי, הכל בסדר?״ לוק שוודאי חש שהתכווצתי שאל.
״יאפ״ הנהנתי ולא רציתי שהוא יחשוד במשהו.
העדפתי להתמודד עם זה בעצמי ולא לערב אף אחד לבינתיים. זו הייתה הבעיה שלי.
לוק הנהן והמשכנו לראות את הסרט. בשעה מוקדמת כולם כבר התקפלו ולוק נישק אותי על השפתיים לפני שהלך לישון שינה טובה לקראת היום הגדול שלו.
אני התהפכתי במיטה כל הלילה ובקושי עצמתי עין. לא טרחתי אפילו לחכות לשעון המעורר וקמתי חצי שעה לפניו. החלטתי לצאת לריצה לפני שאחזור הביתה להתארגן לקראת הפגישה.
רצתי מהר ודחפתי את הגוף שלי בכל כוחי, הכל כדי לא לתת לראש שלי להמשיך לחשוב יותר מידי.
סיימתי את הריצה וחזרתי לדירה השקטה מכיוון שסיירה עדיין ישנה היטב במיטתה. התקלחתי, התלבשתי ואכלתי ארוחת בוקר קלה של דגנים וחלב.
כל הדרך לקמפוס ולמשרד של ג׳ורג׳ מנלי הלב שלי דפק בטירוף והידיים שלי הזיעו מלחץ. שיט.
נקשתי על הדלת וקולו העבה של מנלי הזמין אותי להכנס. המשרד שלו היה גדול מאוד ועל המדפים שבו היו אינספור גביעים ומדליות. על הקירות היו תעודות שונות ומשונות וכל החלל הריח מטסטוסטרון, אפטרשייב גברי וגאווה.
ג׳ורג׳ מנלי והדיקן גרינברג ישבו בכיסאות עור רחבים מאחורי השולחן המסיבי של מנלי שהיה מסודר למשעי והציג תמונה של המשפחה שלו מחייכים בגאווה.
המאמן פורטר השאיר את הכיסא העשוי ברזל ופלסטיק בשבילי ונשען על הקיר, נותן לכובע שלו לכסות את עיניו. בלעתי את רוקי בכבדות. כשהמאמן עשה את זה זה בהחלט לא היה סימן טוב.
״שבי בבקשה, טס״ הדיקן החווה על הכיסא ואני תפסתי את מקומי מיד.
״אני מניח שאת כבר מנחשת למה קראנו לך לכאן״ מנלי גירד בראשו המקריח.
״כן... בקשר לאולטימטום שנתתם לקבוצה שלי״ הנהנתי.
״זה היה יותר התניה מאשר אולטימטום אבל כן״ הדיקן הנהן בראשו.
״קיבלתם החלטה?״ השאלה יצאה מפי לפני שהצלחתי לעצור אותה.
״בהחלט. אני יעשה את זה קצר וישיר כי אני לא אוהב ללכת סחור סחור. אני מצטער טס אבל החלטנו שקולג׳ פנוויל יוותר על קבוצת הוקי הנשים שלו לשנים הקרובות״ ג׳ורג׳ מנלי הביט בי ישירות כשהמילים יצאו מפיו.
רכבת ההרים המזוינת התרסקה ישירות לקרקע ואני לא הייתי חגורה או מוכנה לצניחה הפתאומית. לא, לא, לא זה לא יכול לקרות!.
״אבל יש לנו תקציבים! יש לנו ציוד חדש והשתפרנו כל כך בזמן האחרון! ניצחנו את המשחק האחרון שלנו!!״ מצאתי את עצמי מתפרצת בסערת רגשות שמחצה לי את כל האיברים הפנימיים.
״אנחנו בהחלט מודעים לכל מה שציינת ובכל זאת זוהי ההחלטה שקיבלנו״ הדיקן הרים את משקפיו העגולות במעלה אפו.
״זה בולשיט!״ דפקתי על השולחן בכעס.
״אין צורך להתרגש יותר מידי, טס. הקבוצה ממילא לא הייתה מוצלחת מלכתחילה ומעולם לא זכתה בשום תואר משמעותי. אין טעם להמשיך לקיים אותה. ואין צורך להיות בסערת רגשות, מתוקה״ מנלי היה רגוע יותר מהדלאי לאמה בזמן שהחיים שלי התפרקו עם כל מילה שאמר.
״אין טעם? מה עם כל השחקניות שהשקיעו את הנשמה שלנו בזה? מה עם התקווה שנזכה? מה עם קידום ספורטאיות נשיות שיכולות להצליח?״ עייני הוצפו דמעות כנגד רצוני.
הדיקן ומנלי החליפו מבטים בניהם ואני עדיין נאבקתי בדמעות הארורות. שלא תעזי פאקינג לבכות, שלא תעזי טס.
״אנחנו מאוד מצטערים אבל אנחנו מקדמים קבוצות שבאמת יש להם סיכוי לנצח. זה יהיה קשה לכמה זמן, חומד אבל אני בטח שתמצאי לעצמך עיסוק חדש במהרה... לא חסרים חוגים שונים בקמפוס הזה״ הדיקן גרינברג ניסה לחייך חיוך סימפטי שרק גרם לי לרצות להחטיף לו בוקס שיעיף לו את כל השיינים מהפה.
״אני לא רוצה עיסוק אחר, אני רוצה לשחק הוקי״ התעקשתי להלחם בקרב האבוד מראש הזה.
״את עדיין יכולה לשחק הוקי בזמנך הפנוי, טס. אנחנו סוגרים את הקבוצה וזה לא דיון... פשוט רצינו להודיע לך מראש את ההחלטה שלנו״ מנלי אמר בטון סמכותי וסופני שבו השתמש תמיד עם האתלטים הגברים של הקולג׳.
״אתם פשוט... פשוט...״ ידעתי שאם אני אסיים את המשפט אני אשלח בהם צרור קללות שיגרור אחריו צעדים משמעתיים נגדי.
אז קמתי ולקחתי את התיק שלי ועברתי את המאמן פורטר שהיה עדיין ליד הקיר שקט וחפוי ראש ויצאתי מהמשרד של מנלי בסערה. רצתי במסדרון ונכנסתי לתא השירותים הראשון שמצאתי. נעלתי אחריי את הדלת ונתתי ליללה לברוח מפי. הכתי באגרופי את הקיר מחופה האריחים הכחולים ובכי בלתי נשלט השתלט על גופי. הבכי טלטל אותי ואני המשכתי לדפוק על הקיר בזעם ולצרוח את גרוני תוך כדי בכי היסטרי. לא, לא, לא, לא, לא. זה לא יכול להיות!!.
עשיתי הכל, נלחמתי כל כך חזק בשביל פאקינג כלום! איכזבתי את עצמי ואת הבנות. פאק! שיכלו להזדיין כולם! גם הדיקן, גם מנלי וגם המאמן פורטר שאפילו לא הייתה לו ההגינות לומר כמה מילים לטובתי.
הייאוש עטף אותי ואני נכנעתי לבכי ונפלתי על הרצפה המוטנפת בוכה ובוכה ומכורבלת בתוך עצמי. אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל בסופו של דבר מישהו דפק על הדלת ואני ידעתי שהגיע הזמן לצאת החוצה.
הבחור הצעיר בהה בי בהלם כשיצאתי אבל אני לא התייחסתי ויצאתי במהירות. רצתי אל המכונית שלי ונסעתי הביתה. לא רציתי שאף אחד יראה אותי ככה- שבורה, מובסת וחסרת כוחות. זו לא הייתי אני אבל היום הזה בהחלט הצליח לקחת ממני את כל החלומות והתקוות שלי ולרסק אותם לחתיכות קטנות שאיש לא יכל לשחזר.
הבכי חזר כשנפלתי על הספה ובמשך שעות פשוט בכיתי, נמנמתי ושוב בכיתי לסירוגין. ידעתי שפסטיבל הרחמים העצמיים שלי היה חייב להגיע לסיומו כשהשעון הראה שהשעה עוד מעט ארבע. המשחק של לוק היה אמור להתחיל בעוד פחות משעה. אני אזרתי את כל הכוחות הנפשיים שנותרו בי, שטפתי פנים היטב, אספתי את שערי על קודקוד ראשי, החלפתי את החולצה שלי בחולצה שלוק נתן לי באחד ממשחקי החוץ שלו ושתיתי כוס גדולה של מים. הגיע הזמן ללבוש את תחתוני הילדה הגדולה שלי וללכת לעודד את הבחור שאהבתי בכל ליבי. זה לא יהיה קל אבל זה הגיע לו. לא משנה מה קרה הייתי צריכה להיות שם בשביל הגבר שאני אוהבת.