התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 15- כל האמת

נ.מ דיווינה

"לא קול מה עשית?!" אני שואלת ומבחינה בכך שהוא הרג את אנה בידיעה שלצערי הרב איחרתי את המועד אם הוא הרג את אנה המתים כבר קמים בשביל התיאבון שלהם לנקמה, "מה עשית?" קלאוס שאל את קול בכעס כאשר הוא מבחין אף הוא בדרך שבה קול הרג את אנה ומבין שאי אפשר להחזיר אותה לחיים,

"פעם אחת תשלוט בכעס! תראה מה עשית אתה מבין את המחיר שכולנו נשלם עכשיו!" אלייג'ה צעק על קול, "תעזבו אותו אין כבר דרך חזרה הדרך היחידה שקיימת לנו היא להלחם" הבהרתי להם...

נ.מ רבקה
״אין ברירה נצטרך להעיר אותה?״ זרקתי לאלייג׳ה, ״את מי להעיר על מה אתם מדברים?״ דיווינה שאלה מבולבלת, ״אנחנו צריכים לספר לכם משהו״ אלייג׳ה אמר לקול ודיווינה,
״מה?״ דיווינה שאלה,

״כשתפסנו את אנה, בערב הלכתי לראות מה קורה עם נטליה, דיברתי איתה ואז היא ביקשה שאני אדקור אותה בפגיון שהיא עשתה עם כישוף ממוגן כך שמי שדקר אותה יוכל להסיר את הפגיון עם הכישוף, כרגע היא בארון קבורה שלי עם הפגיון,

קול,דיווינה זאת לא אני היא ביקשה ממני, היא אמרה שאין לה כבר סיכוי במלחמה הזאת והיא רוצה שקט ומנוחה,אני מצטערת, היא ביקשה שאני לא יספר לכם אבל לנוכח העובדות ולמה שקרה עכשיו אז הייתי חייבת שתדעו את זה, נטליה לא ברחה, נטליה בארון קבורה שלי שמוחבא אצלי״ סיפרתי במעט דמעות,

״אז רגע המכתב, זה היית את שכתבת אותו?״ דיווינה שאלה ואיפקה את דמעותיה, ״זה היה הרעיון שלי דיווינה הרי לרבקה ולנטליה יש אותו כתב יד זהה, אז ידענו שלא תעלו עלינו היינו חייבים סיפור כיסוי וגם כי ידענו שתדאגו״ אלייג׳ה הסביר בניסיון להגן עליי מתגובתם של כולם,

״מה עבר לכם בראש לעשות את זה?״ קולו של קול נשמע בכעס עליי ועל אלייג׳ה,
״אולי עדיף ככה!״ לפתע דיווינה צעקה, ״מה?״ קול שאל, ״הרי נטליה האמינה שאם היא תמות הכל ירגע כך שנוכל להילחם, קול היא כבר לא יכלה לספוג את זה תחשוב גם עליה ועל מה שהיא עברה, היא לא עשתה את זה סתם היא הרגישה בכוחה היא הרגישה במה שהיא באמת, אולי כרגע זה עדיף גם כדי לשמור ולהגן עליה״ דיווינה אמרה,

״לא אני לא מוכן שהבת שלי תיהיה בארון קבורה עם פגיון בלב שלה, זה עינוי בלתי פוסק״ קול צעק, ״אבל זאת הדרך היחידה רק לבנתיים רק לעכשיו, והיא גם חצי מכשפה להזכירך כך שהיא לא סובלת״ דיווינה השיבה והחזיקה את פניו של קול בין ידייה וחיבקה אותו וגם את דמעותיו, דמעותיה החלו גם לזלוג שניהם ניסו לעצור כמה שאפשר את הדמעות לנוכח המצב ולנוכח העובדות שהתגלו,

״והיהלום איפה הוא?״ קלאוס שאל לפתע, ״במקום בטוח״ עניתי בחדות...

בוקר~
נ.מ דיווינה
השמש עלתה, אני פוקחת את עיניי, הלילה בהחלט לא ישנתי הרבה אבל השתדלתי לישון, ״בוקר טוב״ שמעתי את קול אומר לי תוך כדי שאני עושה לעצמי נס קפה בכדי להתעורר לעוד בוקר של התמודדות מול האוייבים שלנו,

״בוקר טוב אהוב שלי״ אני אומרת בעוד קול תופס את מותניי ומנשק את צווארי, ״סליחה על אתמול״ הוא לוחש, ״זה בסדר, אני סומכת על רבקה ונטליה שהן ידעו מה לעשות, אני מבטיחה לך ברגע שהכל יגמר אני ורבקה דבר ראשון נעיר אותה״ הבטחתי וקול חיבק ונישק את מצחי,

״אני אוהב אותך ואת נטליה ואתן חשובות לי יותר מהכל״ הוא אמר ונישק אותי, ״וגם לי״ החזרתי והמשכנו לנשק זה את זה.

-סוף פרק 15-