פרק 37- יללות ושאגות תבוסה

86 4 4
                                    

נ.מ סקוט

"אליסון תיזהרי!" אני צועק לעברה ואחד הזאבים פוצע אותה ברגלה מה שמרתיח מהר מאוד את כעסי וגורם לחושי הזאב אלפא שלי להתחדד במהרה, אני ודרק נלחמים בחמישה מהזאבים הצפוניים, "אליסון לכי!" אני ממשיך לצעוק לעברה...

נ.מ אליסון

רשרוש העלים הנושרים, יללות ושאגות תבוסה של הזאבים התוקפים שמובסים, הקור שמוסיף עוד יותר לפחד הקבוע של-מה יקרה אם? אני נתקלת בשני זאבים צפוניים, אני מכניסה מהר את החץ לקשת ופשוט יורה לעברם, אני מצליחה להרוג את אחד מהם השני מנסה לתקוף אותי, תוך מספר שניות הוא מובס על אדמת היער, "עד לבאסט שלי" מאליה אומרת והזאב כבר מת,

"תודה" אני זורקת לעברה והיא מושיטה לי יד לעזרה בכדי לקום מאדמת היער, "למה יש חברים ועוד באסטיות" מאליה ענתה וגיחכנו...

נ.מ ליאם

"חייבים לברוח הם ביתרון מספרי מעלינו" התרתי בסקוט כאשר אני פצוע בחזה שלי, "טוב" סקוט מסכם הוא ותיאו עוזרים לי לקום ואנחנו בורחים מהיער...

...

נ.מ היילי

"קלאוס אנחנו חייבים להלחם ולעזור להם, אתה מבין שהם נלחמו לטובתנו בלי לשאול שאלות יותר מדי,קלאוס הם גם החברים של נטליה, אדריאן ג'ונס הוא אחד מהאלפות הרודפי כוח המסוכנים ביותר, הם מכונים הזאבים הצפוניים בגלל שהם הצליחו לשלוט על רוב להקות הזאבים ששוכנים בצפון, אני לא צריכה להזכיר לך שגם הבת שלנו חצי זאבה" הסברתי לקלאוס,

"שלא תעיזי לערב את הופ בזה היא לא קשורה" הוא החזיר במעט תוקפנות,

"קלאוס זה מאוחר מדי השמועות כבר רצות אדריאן דאג להפיץ את זה שהוא רוצה להפיל אותך משלטון על העיר הזאת ועל הרובע, זה רק עניין של זמן עד שכף רגלם תדרוך כאן" אלייג'ה הוסיף לטובתי,

"שהם יגיעו לכאן אני זה שיהרוג אותם מהצללים עד אז אנחנו לא מתערבים" קלאוס סיכם בעקשנות.

נ.מ נטליה

"מה את כבר יוצאת?" פין שאל תוך כדי שאני מתלבשת במהרה, "לצערי הרב מאוד כן, למרות שהייתי שמחה ליהיות איתך במיטה כל היום" עניתי והוא מושך אותי ומשכיב אותי על מיטתי ומנשק את כל גופי בפראות,

"די פין אני חייבת לצאת ללימודים" אמרתי,הוא פותח את חולצתי וגם אני מרימה מעליו את חולצת, "מתי אני אפסיק להיכנע לך?" שאלתי הוא היה שכוב מעליי ומנשק את בטני וצווארי,

"אף פעם. איזה כיף-לא?" פין שאל  וענה באות זמן בציניות, "טוב רק היום אני אוותר לך מחר אתה תחטוף בוקס אם אני אפספס בגללך את הלימודים" אמרתי והוא השיב בצחוקו שאני כל כך אוהבת,

"אני לא דואג את חכמה ומצטיינת אז לא יקרה כלום אם תחסירי פעם אחת או שניים" הוא אמר,

"שלוש פעמים החסרתי השבוע אבל מי סופר" זרקתי והוא המשיך לגחך, אני מנשקת את צווארו וכך גם הוא וכך זה ממשיך הלאה.

-סוף פרק 37-

התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודיWhere stories live. Discover now