התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 33-אהבת אמת

ערב~

נ.מ קול

אני יושב ליד מיטתה של נטליה, "נסיכה שלי, הגיע הזמן שתקומי אם לא בשבילך ובשבילנו אז בשביל פין, מי היה מאמין שאת היחידה שתצליחי לפתוח את ליבו מזה אלף שנים, את חזקה, את הבת שלי את חזקה תקומי" אני לוחש עד מתחנן ומחזיק את ידה ותוך כדי גם מלטף את שיערה,

"היא תיהיה בסדר אהוב שלי, הגיע הזמן שתנוח אני אשאר איתה קצת אם היא תקום אני אעיר אותך"

דיווינה אמרה לי, מלטפת את ראשי ומבחינה בכך שאני באמת עייף כבר מכל היום המתיש הזה ומתקדם לכיוון היציאה מחדרה של נטליה, אבל אז אני מבחין בנטליה מתעוררת...

נ.מ נטליה

אני פוקחת את עיניי, "מה קרה?" שאלתי, "את בסדר עכשיו מלאך שלי,תנוחי" אימי אומרת לי ומלטפת את פניי ברכות, "איפה פין?" שאלתי בדאגה, "הוא מורדם" אבי ענה בניסיון לא להראות יד קשה בעניין זה,

"איפה הוא?" שאלתי בעקשנות, "הוא בחדר שלו" אימי ענתה לי, אני קמה במהרה ממיטתי מעט מסוחררת אך לא נותנת לכאב הראש הקטן והארור הזה להפיל אותי.

אני רצה לכיוון חדרו של פין,

אני רוצה פשוט לראות אותו, אני פותחת את הדלת בחוזקה, "נטליה את בסדר?" פרייה שואלת אותי ומסתכלת עליו מעין מרוכזת בו, עיניו עצומות נראה פגיע, "מה איתו?" שאלתי בחדות,

"הוא מורדם הוא חלק ביחד איתך מחצית מהיהלום כשקרעתם ביחד את הקשר של היהלום מהיצורים שנוצרו דרך היהלום" פרייה הסבירה בקצרה,

"הוא יחייה?" שאלתי, בוכה ומנסה לעצור כל דמעה שיורדת מפני, "אם קמת אז גם הוא יהיה חייב לקום מתישהו" אימי השיבה לפתע תוך כדי שנכנסת לחדרו של פין, ואז אסתר ואבי נכנסים לחדרו של פין,

"אם את כבר ערה נסיכה, הגיע הזמן ליישב כמה דברים" אבי זרק לי, "הם יודעים עלייך ועל פין" רבקה הגיבה בקצרה,

בידיעה שאני מבינה במהירות את חדות הדברים שאני נעמדת בפני סיטואציה מסוימת, "מה אכפת לי תדעו, אני מודה אני ופין אוהבים אחד את השני" אמרתי בתוקפנות,

"אני צריך להזכיר לך כיצד הוא ניסה להרוג אותנו עם סבתך?" אבי שאל בכעס,

"לא, אבל הוא השתנה מאז,אבא, הוא לא אותו פין שתיעב את עצמו ואותכם, אני זוכרת שאתה לימדת אותי שלכל בן אדם גם לאדם הכי רע יש מאחוריו לב פגוע ושמגיע לו ההזדמנות,

עובדה שכולם נתתם הזדמנות לסבתא למרות כל מה שהיא עשתה, גם לו מגיע הזדמנות נוספת" אמרתי בניסיון להכניס בו טיפת היגיון והגינות,

"שום דבר לא יצדיק את מעשיו" הוא החזיר בעקשנות,

"מה חשבתם שתשימו אותו בארון קבורה במשך 900 שנה בלי תקווה קטנה רק חושך והאפלה שלקראת המוות, מנסה לשרוד כל יום שעובר, אז ברגע שתקימו אותו מתי שרק מתחשק לכם הוא יחבק וינשק לכם את הרגליים?

אבא זה אח שלך, אח שלך הגדול, הוא בסך הכל אהב ותמיד יאהב אותכם, ואם יש בי את הכוח לראות את זה בו, אז גם לך,וגם לכל מי שבתוך החדר הזה, אחרי הכל אנחנו משפחה, תמיד ולנצח" התקדמתי לעבר אבי והחזקתי את כף ידו,

אני מפעילה את השמיעה שלי, פעימות הלב של פין, הם עצרו, "מה קרה?" רבקה שאלה, "זה הלב שלו הוא עצר" עניתי והתקרבתי במהרה למיטתו,

"תצא מזה פין אתה יותר חזק מזה, בבקשה!" אני צורחת וכולם המומים ומבינים שפין לא שרד את זה, "אין כבר מה לעשות הוא איננו" אבי אמר בעדינות מחזיק את כתפי,

"לא, לא זה לא יכול ליהיות, פין מיקלסון אם אתה באמת אוהב אותי אתה תצא מזה ותחייה לצידי חיי נצח" אני אומרת ומגבירה את חוזקת האגרופים שלי על חזהו,

"די נטליה תירגעי!" אימי אומרת לי ומושכת אותי לחיבוק חזק, "לא, לא בבקשה הוא חזק הוא שורד" אני אומרת בוכה ודופקת בחזהו אגרוף עז.

-סוף פרק 33-