פרק 26-הדבר הכי חשוב

111 5 4
                                    

נ.מ פין

אני נוסע עם נטליה, ליעד שנראה, וגם בתקווה שהוא היעד הבא והאחרון שלנו שישים קץ לכל המלחמה הזאת, "איך היחסים בינך לבין אבא מאז שחזרת לחיים ובזמן שהוא היה פה?" נטליה שאלה לפתע לאחר שתיקה מותחת עד מאוד, 

"נראה לי שבסדר בכל זאת אנחנו בסופו של דבר אנחנו משפחה וזה הדבר הכי חשוב" עניתי בחצי חיוך, 

"אני חושבת שאתם חייבים לסדר את העניינים ביניכם אני יודעת שכל אחד מכם מתעב את השני ובייחוד אתה מתעב את הקטע הזה שבליהיות ערפד,אתה גם מתעב את עצמך" היא אמרה בחדות,

 "בואי נראה אותך 900 שנה בקופסא לא מסוגלת להגיב ולא מודעת לכלום" השבתי בישירות, 

"אני חושבת שזאת הישרדות, פין אתה צריך ליהיות גאה בעצמך אתה ערפד מקורי וגם שורד, ודברים כאלה לא באים בקלות" היא ענתה בכנות והמשיכה לנהוג, 

"את בן אדם מעניין נטליה מיקלסון מסתבר שקול גידל אותך כל כך טוב" זרקתי בחצי חיוך לעברה, "מסתבר שגם אתה בן אדם מעניין פין מיקלסון" היא השיבה לעברי וגיחכנו לנוכח הסיטואציה שנוצרה...

נ.מ רבקה

הנסיעה הייתה ארוכה בחזרה לניו אורלינס, "פריי אני מניחה שכבר הבחנת ברגשות שבין נטליה לפין?" שאלתי את פרייה והיא המשיכה לנהוג, "על מה את מדברת?" היא שאלה, "בואי נדלג על הקטע הזה שבו את משחקת את עצמך ולא יודעת על מה אני מדברת, זה פין ונטליה שמאוהבים אחד בשני" אמרתי בחדות, 

"אסור לך לספר על זה לאף אחד, את יודעת שהתגובה של קול עלולה ליהיות קיצונית ושתינו יודעות עד כמה נטליה הסתכנה כדי להחזיר אותו לחיים" פרייה השיבה, 

"פריי אני לא אספר זה הסוד שלנו ואת יודעת שאת הסודות שלי אי אפשר להוציא ממני, אבל כמו שאנחנו יודעות זה רק עניין של זמן עד שהרוב יבחינו בזה" החזרתי, 

"זה נכון, אבל נסמוך על שניהם עד שאחד מהם יחליט לספר לשני את האמת סביב ליבם ורגשותיהם זה רק עניין של זמן בקי" פרייה הוסיפה, "מה שנכון נכון אחות" עניתי...

נ.מ נטליה

הגענו ארבעתנו לניו אורלינס, הייתי מרוכזת מאוד בכעסי על כך שהסתירו ממני את האמת, מסתבר שזה קל להיות עתירי סודות, אבל לא כמו שזה נראה,

"היי מרסל אני מניחה שהתגעגעת-" אמרתי ונכנסתי לבית והבחנתי  באלייג'ה, היילי, אסתר, הופ ניק והוריי כעין מה שנראה מתכננים משהו, 

"אתם יודעים מה לא יפה, לא להזמין אותי למסיבה, אני אישית נפגעתי, בקי, פריי מה אתן אומרות איך זה מסיבה ללא בנות?" שאלתי בציניות, "אני מניחה שזה מאוד פוגע ועוד לשקר זה כבר ממש לא נסלח" רבקה זרקה בציניות, 

"אתם רואים את היהלום הזה עם כמה שהוא נראה תמים לעין, רק במגע ידיי הוא יגיב בכוחו, אבל אם תעיזו לגעת בו אחד ממכם, הוא עלול להתגונן בקסמו נגדכם מה שמאוד עלול לסכן אותכם יש לכם מזל שנטליה עלתה על זה בזמן אם לא היא סביר להניח שהיום היינו מכניסים מישהו לארון קבורה שלו" פין הגיב, 

"תודה רבה להוריי ששיקרו לי זה מאוד מחמם את הלב" אמרתי ומנסה כמה שאפשר לעצור את הדמעות שכבר ממזמן החלו לזלוג, "זה היה לטובתך נטליה" אימי ניסתה להסביר לי, 

"אתם יודעים מה למדתי בחיים, שקרים אף פעם לא יעזרו רק הצדק והאמת שבנו, מילא כולכם אבל את הופ החברה הכי טובה שלי וכמו אחותי, המון פעמים חלקנו כוחות יחד לימדנו אחת את השנייה קסמים שאף אחד לא היה מודע להם, את באמת העזת לשקר לי?" אמרתי להופ והדמעות כבר התפרצו ללא שליטה, "אני באמת מצטערת נטלי" היא אמרה, 

"יודעים משפחה יקרה שלי, עכשיו אני כבר לא אצטער יותר על כלום, המשחק שלי החוקים שלי ואני המלכה של המשחק הזה, ואם מישהו לא אוהב את זה מוזמן גם לא להיות חלק מהמלחמה הזאת,אני יותר לא הילדה הטובה שכולם הכירו, עכשיו כולם ידעו שגם לנטליה מיקלסון יש את הגבולות שלה" אמרתי ממוקדת במטרתי, 

"די נטליה את סתם כועסת עכשיו" אבי ניסה להרגיע אותי, 

"הפסקתי לכעוס, הפסקתי להישבר להיות אותה בחורה שבוכה ומתפרקת, עכשיו אני אילחם על מה ששלי ועל מה ששייך לי ואם למישהו זה לא נראה בעין טוב מוטב שיצא מהדלת הזאת לחיים שלו שהיו לו לפני המלחמה הזאת" השבתי והסתכלתי בעיניהם של כולם שלא מסוגלות להביט בי בשל שקריהם ומעשיהם.

-סוף פרק 26-

~~~

יאיי אז חזרתי מההפסקה (יצאתי מתלהבת אבל זרמו :) ) 

איך היה הפרק? (מקווה שאהבתם ;) )


התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודיWhere stories live. Discover now