התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 18-פגישה לא צפוייה

ערב~

נ.מ נטליה

"תודה" אני אומרת לפין במחשבותיי בידיעה שרק במחשבות נוכל לתקשר ולדבר אחד עם השני, "בבקשה, השגת את היומן כשפים שלי שבארון הספרים בחדר העבודה?" הוא שאל אותי, "כן,מה עכשיו?" עניתי ושאלתי,

"מחכים לליל הירח מלא שיהיה בעוד יומיים" הוא משיב ואז תוך מספר שניות אני מרגישה את קולו מתרחק ממחשבותיי,

אני יוצאת ליער עם מאליה אליסון ולידיה בכדי לחפש את המקום שבו כוחו של היהלום אמור להתאזן...

נ.מ לידיה

אנחנו הולכות ארבעתנו ביער קרובות כבר לקרחת היער, הצעדים איטיים ודקדקניים מאוד הפנסים מוארים באור הכי חזק, הלחישות הופכות כבר כמעט לקול שאפשר לשמוע,

"איך נדע איפה המקום שבו אמור ליהיות היהלום,לא פשוט יותר להגיד איפה הבית של היהלום?" אמרתי ושאלתי, "השרשרת שלי אמורה לזהור שהיא קרובה למקור כוחה" נטליה הסבירה לנו, "ואם זה בכלל לא כאן?" המשכתי לשאול,

"זה בטוח כאן עובדה שהיום בבוקר באו כמה מתים וניסו לתקוף את אימי" נטליה השיבה בתקיפות לדבריה,

"טוב לא נראה לי שנצליח ככה למצוא משהו, בואו נתפצל אני ונטליה מחפשות יותר עמוק בתוך היער ואת ואליסון יותר לכיוון הנגדי" מאליה אמרה בהחלטיות,

"בדיוק, אם קורה משהו פשוט או שתמצאו משהו תקראו לנו וכך גם אנחנו" נטליה הוסיפה לבסוף,

אני ואליסון הולכות ביער מחפשות בתקווה למצוא משהו שירמוז על בית היהלום, "אז את וסקוט חזרתם?" שאלתי בחדות, "זה קצת מורכב" אליסון אמרה מוכנה עם הקשת האופטית בכוננות לכל תרחיש אפשרי,

"מה מורכב, פשוט תחזרי לסקוט, ממה שהבנתי מסקוט ומאליה, היא עזבה אותו, כך שהדרך לסקוט פנויה" זרקתי בחדות, בעוד אליסון נועצת בי מבט "באמת לידיה, מאליה גם לא מדברת איתי" היא החזירה לבסוף,

"די אליסון שחררי זה תמיד הייתם את וסקוט, לסקוט היה את קירה ואז את מאליה אבל זה לא היה כמו שזה היה איתך ואת יודעת את זה" אמרתי בישירות...

נ.מ מאליה

אני מפעילה את שמיעתי בכדי לדעת אם מישהו מגיע או בא, אני שומעת את שיחתן של לידיה ואליסון, אין ספק בכלל לידיה צודקת, זה תמיד היה סקוט ואליסון אומנם לא הכרתי כל כך את אליסון אבל מסיפורים ששמעתי עליהם וממלחמות שהם נלחמו זה לצד זה הבנתי גם את אותו הדבר זה תמיד אליסון וסקוט,

דמעות התחילו לשטוף את עיניי, "מאליה את בסדר?" נטליה שאלה אותי והבחינה בדמעותיי שכבר הספיקו לשטוף ולהאדים מעט את פניי,

"כן זה כלום" אמרתי במהירות ומחקתי את דמעותיי, לפתע צעקותיה של לידיה נשמעו אני ונטליה מבינות כנראה שיש מתים שתוקפים, אני ונטליה רצות במהירות לכיוון לידיה ואליסון, אני לידיה ואליסון נלחמות במתים בניסיון להביס אותם,

"מאוריה למרוס גלוריה לוס סיינטו חיילו" נטליה אומרת לחש החלק של היהלום שבשרשרת שלה זוהר ופשוט מעלים את המתים בין רגע, "גם אני הייתי מופתעת בפעם הראשונה שראיתי את זה הבוקר" נטליה הגיבה למבטי ההמום, הרגשתי מסוחררת עיגולים שחורים כיסו את עיניי בין רגע אני מרגישה את ראשי וגופי קל ונופל על אדמת היער...

נ.מ נטליה

"מאליה!" אני צועקת לעברה  אליסון רצה לכיוון מאליה ומרימה את ראשה בין ידיה, אנחנו מנסות להעיר אותה אך אנחנו מבינות שהפגיעה מאחת המתים שספגה מאליה הייתה קטלנית מדי עבורה,

"בואו ניקח אותה לדודי קלאוס הוא בן כלאיים כנראה הדם שלו ירפא את הפציעה הזאת" סיכמתי בהחלטיות ומאליה מסוחררת וכמעט מאבדת יותר ויותר את הכרתה, אנחנו מבינות דבר אחד מאליה בסיכון חיים ואם לא נמהר היא עלולה למות.

-סוף פרק 18-