נ.מ קול
״היי אח תחזרו דחוף לניו אורלינס זה זאבי הצפון הם מתאספים נגדנו כבר כאן״
אני מתקשר לקלאוס, ״מה,מתי?״ הוא שאל מהצד השני של הטלפון,
״אתמול בערב, דיווינה נפצעה אבל עכשיו היא בסדר, נאלצנו לבקש את העזרה גם של סייג׳ כי אתם לא כאן״
עניתי ובכלל לא מרוצה מהצעד הזה, שסייג׳ תעזור לנו, כי סייג׳ היא טיפוס לא אמין ובוגדני...
נ.מ קלאוס
״טוב נראה שאנחנו חוזרים הביתה, הזאבים לא יטרידו אותכם ככל הנראה״ אמרתי לסקוט ומנתק את השיחה עם אחי קול,
״איך אתה בטוח כל כך?״ סקוט שאל,
״הם עכשיו מתאספים להם בניו אורלינס, הם רוצים את השטח שלי ושל משפחתי , עכשיו זה כבר מלחמה של המשפחה שלי" סיכמתי בהחלטיות.
נ.מ רבקה
״אנחנו נצא עכשיו לנסיעה, ניפגש כולנו בערב באחוזה שלנו״ אמרתי בהחלטיות,
״אין בעיה״ קלאוס ענה, למזלנו לא היינו צריכים לארוז כי לא הספקנו לפרוק אפילו את הדברים...
...
נ.מ דיווינה
״היי אהובה״ אני שומעת את קולו של קול ומרגישה כאב ראש קל,
״נפצעת אתמול, אבל עכשיו את בסדר,
השאר בדרך״
קול ענה ונשק למצחי ומלטף את ראשי...
נ.מ נטליה
״מה יש פריי?״ שאלתי את פרייה תוך כדי שהיא נוהגת את הג׳יפ שלי ואני מבחינה בלחצה,
״סתם, כלום״ היא ענתה,
״באמת פרייה את משקרת לי?״ שאלתי או יותר נכון אמרתי בציניות,
״טוב אם אני אספר לך את מבטיחה לא להתחרפן בקטע הערפדי שלך?״ היא שאלה, ״מבטיחה״ אמרתי וצחקתי קלות מאמירתה,
״שמעתי את השיחה שהייתה לקול וקלאוס, זה סייג׳ הם פנו לעזרה שלה כי אנחנו לא שמה, ואין כל כך הרבה ערפדים שמסכימים להילחם לצידנו, מכיוון שהשאר מפחדים ובורחים מפני זאבי הצפוניים, את יודעת מה זה אומר נכון?״ פרייה שאלה או יותר נכון אמרה
״זה אומר שאנחנו היחידים שנשארו כדי להילחם זה אומר שאני אצטרך לסבול את סייג׳ רוב הזמן אצלנו״ אמרתי במעט כעס,
אבל מצד שני הייתה בי הבנה מסויימת למצב ככל שיהיו כמה שיותר שילחמו לצידנו כאחד כך נוכל לנצח ולהביס את הזאבים הצפוניים...
ערב~
נ.מ קול
לאחר שיצאתי מחדרה של דיווינה, אני מבחין בנטליה ופרייה, "נטלי" אני אומר לה והיא מחייכת, "שמענו מה קרה וישר באנו לכאן" היא אמרה וחיבקה אותי,
"אמא נפצעה גם אתמול אבל סבתא הצילה אותה" הסברתי בקצרה, "היא בסדר?" נטליה שאלה מודאגת, "כן היא בחדר תעלי אליה" אמרתי והיא רצה לכיוון חדרה של דיווינה,
"מה לגבי סייג'?" פרייה שאלה אותי כאשר אנו מבחינים בנטליה נכנסת לחדרה של דיווינה לראות מה איתה,
"זה פין פנה אליה, אנחנו לא רצינו בזה אבל בהתחשב בעובדות אנחנו חייבים כמה שיותר שיעזרו לנו מול הזאבים הצפוניים, הם אתמול הצליחו כמעט להרוג את דיווינה אם לא אמא" עניתי לפרייה...
נ.מ נטליה
"אמא" אמרתי ונכנסתי לחדרה-מחבקת אותה, "היי נסיכה" אימי השיבה לי וחיבקה אותי, "אני מצטערת, שלא יכולתי אתמול לנסות להציל אותך" זרקתי מעט בוכה,
"היי,את לא אשמה וחוץ מזה הם תקפו אותנו מאוחר בלילה לא היינו מוכנים ולא יכולת לדעת" היא ענתה וליטפה את פניי ומושכת אותי לעוד חיבוק חזק,
"אני מבטיחה לך שאני זאת שתהרוג את אדריאן ג'ונס עד למשפחה שלי" הבטחתי, "איפה פין?" שאלתי,
"הוא יבוא בערב, הוא יצא" היא השיבה, "לאן?" שאלתי בחדות, "לא יודעת" היא ענתה, "טוב תנוחי אמא מחר את תיהיי כמו חדשה" אמרתי תוך כדי שהיא עוצמת את עיניה ואני יוצאת מחדרה עוזבת אותה לנוח...
נ.מ פין
"שלום שלום" סייג' אמרה בעודי נכנס ומתיישב על אחד הכיסאות במועדון, "שלום" עניתי בחוסר עניין,
"תקשיב אתה לא צריך לשנוא אותי, הרי בסופו של דבר לא עשיתי לך כלום, בסך הכל חזרתי לחיים" סייג' לפתע אמרה,
"סליחה" השבתי לאחר מספר רגעים של מחשבה והגעתי למסקנה שהיא די צודקת, "דף חדש?" היא שאלה, "דף חדש" אמרתי, "לזכר הימים הטובים" היא אמרה והושיטה לי כוס טקילה, "לזכר הימים הטובים" עניתי בחצי חיוך ושתינו ביחד שוט של טקילה.
-סוף פרק 43-
YOU ARE READING
התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי
Fanfictionמקום 1- #ערפדים 1.9.2019 מקום 2- #ערפדים 17.9.2018 #פעולה #עלטבעי 27.9.2018 מקום 3- #הרפתקאות 1.10.2018 בעקבות מספר מקרים, מגיעה נטליה מייקלסון להחלטה חשובה ואף אולי גם מכריעה, היא מחליטה בפעם הראשונה בכל האלף שנים שבהם המין הזאבי והמין הערפדי במל...
