התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 24-לחש נבואות

בוקר~

נ.מ נטליה

קמתי ופקחתי את עיניי, פאק עוד כאב ראש סימן שהשתכרתי הרבה אתמול, "בוקר טוב מתוקה" אבי אמר לי, "בוקר טוב" עניתי באדישות והחזקתי את ראשי הכאוב,

"נטליה אני ואמא נצא לכמה ימים עם רבקה בחזרה לניו אורלינס לבדוק איך מרסל מסתדר שמה לבד, דוד פין ישמור עלייך אם יהיה משהו" אבי הסביר לי ועשה לעצמו אספרסו חזק,

"אבא אני אסתדר גם לבד אני כבר לא ילדה קטנה אני פאקינג בת 19" השבתי באדישות, "אבל בשבילי את תמיד תיהיי הילדה הקטנה שלי ושל אימך" הוא החזיר ונישק את מצחי,

עליתי לחדרם של הוריי, להיפרד מהם לפני הנסיעה שלהם לניו אורלינס, "היי אמא אני אוכל להיכנס?" שאלתי את אימי כאשר הייתה עסוקה בלארוז את המזוודה האחרונה, "כן מלאך" היא השיבה בחיוך, "אני יודעת שזו נסיעה לניו אורלינס אבל תשמרו על עצמכם שמה את ואבא" אמרתי לאימי ומשכתי אותה לחיבוק, "היי אותי לא חיבקת" אבי זרק בציניות וגיחכנו,

"תירגעו שתיכן זה רק למספר ימים לראות מה קורה עם מרסל, וחוץ מזה עם כל השנאה שלי לפין אני סומך עליו שהוא ישמור עלייך בכל זאת את משפחה אחיינית שלו ולא עשית לו שום דבר רע כך שאין לו סיבה לשנוא אותך" אבי הגיב לשתינו והתקרב לכיווננו ומשך אותנו לחיבוק...

נ.מ פין

"אתה מוכן?" לפתע נטליה נכנסה לחדרי ושאלה אותי, "מוכן למה?" שאלתי מעט מבולבל, "לחפש את בית היהלום" היא אמרה, "כן" עניתי, "מצוין" היא הוסיפה,

אנחנו מגיעים ליער, מתחילים שוב לחפש, אנחנו מחפשים, לפתע חמישה מתים מתחילים לתקוף אותי ואת פין,

  "מאוריה למרוס גלוריה לוס סיינטו חיילו" נטליה לוחשת את הלחש והחלק של היהלום שבשרשרתה זוהר אחד המתים מספיק לתקוף אותה ופוצע את הצלעות שלה בצד השמאלי,

היא חוזרת על הלחש כמה פעמים עד שהם נעלמים לגמרי, הם נעלמים ונטליה מסכימה לגופה ליפול לראשה גם, אני רץ לעברה ומרים אותה על זרועותיי, "אל תדאגי מלאך את תיהיי בסדר" אני לוחש לה ולוקח אותה הבייתה...

נ.מ נטליה

"איי אח" אני נאנקת מעט מכאבי המכה שספגתי ע"י אחד מהמתים, "אני רואה שאת מתחילה להתעורר" אני שומעת את קולו של פין, "אתה בסדר?" שאלתי, "כן אבל את צריכה לנוח עד שהפצעים יעברו בכל זאת זה פציעה ע"י גורם לא מהעולם הזה" הוא הסביר בקצרה, "תודה" אמרתי,

"גם מלאכים צריכים שיטפלו בהם" הוא אומר בעודי מחייכת לעברו חצי חיוך, הוא שם צמחי מרפא על הפציעה הקלה שלי, לפתע אני תופסת את ידו הימנית, "את בסדר?" הוא שואל,

"זה קצת כואב" אמרתי, "אל תדאגי את תרגישי טוב עוד מעט פרייה גם תבוא" פין אמר לי, "בסדר" אני משיבה לו...

נ.מ פין

אני קם ממיטתה בכדי לצאת מחדרה, "תישאר בבקשה, אני לא אוהבת ליהיות לבד" היא זרקה, "אוקיי" אני משיב לה וחוזר לשבת לידה במיטתה, "אתה רואה את הספר שמה, זה ספר עם הטרגדיות של שייקספיר תקריא לי קצת ממנו" היא אומרת,

"אין בעיה מלאך" אני משיב לה בעודי לוקח את הספר ופותח בסיפור של רומיאו ויוליה, "אני רוצה שתשמור סוד בשבילי תוכל?" היא שואלת כאשר אני מתכוון לקרוא לה מן הסיפור,

"אוקיי" אני משיב לה, "אל תספר להוריי על הלילה שבו הייתי שיכורה" היא זרקה, "בסדר" אני משיב לה,

"פין אפשר להגיד לך עוד משהו?" היא שאלה וסגרתי את הספר, "כן" עניתי, "אני שמחה שאתה חלק מהאנשים שגורמים לי לשמוח" היא אמרה...

נ.מ פרייה

"היי למלאך הקטן" אמרתי ונכנסתי לחדרה של נטליה ובודקת שהיא בסדר, "היא בסדר?" פין שאל אותי, "כן היא בסדר יש לכם מזל גדול" אמרתי בכנות,

"מה אם היהלום לא כאן מה אם הוא בניו אורלינס זה גם הכי הגיוני בגלל שבניו אורלינס זאת עיר של מכשפים מן הסתם חייב ליהלום ליהיות קשר קוסמי כלשהו תחשבו על זה זה גם הכי הגיוני שהבית שלו יהיה היכן שרוב הקסם" לפתע נטליה אמרה, "יש רק דרך אחת לגלות, וזה לחש נבואות" סיכמתי בהחלטיות,

אני מביאה את הדברים הדרושים ללחש נבואה, אני אומרת את הלחש מספר פעמים לפתע פלאשבקים קצרים אך חדים תוקפים את עיניי,

דבר אחד אני מבינה שנטליה צדקה הבית יהלום בניו אורלינס באזור הקברות העתיקים של המכשפים, אחד הפלאשבקים הראה את מצבת הקבורה של המכשפה מרי אליס קלייר מהשושלת של דיווינה...

-סוף פרק 24-