התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 22-בסך הכל חברות

נ.מ נטליה

הלכתי לקולג' פעם ראשונה שלי כאן בקולג' של מיסטיק פולס, להגיד את האמת מיסטיק פולס יפה, אבל כבר מכל התקופה שעברתי הפסקתי להתלהב מהמעברים האלה,

"היי לך" מאליה אמרה לי, "את בסדר" מילמלתי והתנפלתי עליה בחיבוק גדול, "הכל בזכותך ובזכות דוד שלך קלאוס" מאליה השיבה לי והתנתקנו מהחיבוק, "היי חצופות מתחבקות מבלי להזמין אותנו" לידיה זרקה בעודה מתקדמת לעברי ולעבר מאליה עם אליסון לצידה,

לפתע נוצר מצב שבו המתח היה כבר מעין אוייב נגדנו, מאליה ואליסון לא דיברו ביניהם המצב היה מסובך הכל היה חרא הרגשתי שצריך להפיג את המתח המטומטם הזה שלא יתפוצץ בצורה מגעילה,

"מה דעתכם שנצא לחגוג הערב עם אלנה גם חשבתי שזאת תיהיה הזדמנות לפגוש פה בנים שווים" אמרתי לפתע, 'אוקיי נטליה את בהחלט מטומטמת מעולם לא יצאת למועדון ובטח שלא השתכרת' חשבתי לעצמי, "וואי כל כך בדחיפות" לידיה הגיבה,

"יש לך את סטיילס את לא רווקה גברת מרטין" אליסון זרקה לעבר לידיה ואני ומאליה פרצנו בצחוק, "כן אבל בא לי לרקוד ולהשתכר, בלי בנים,שמורה לסטיילס לפי דבריו קיצר סטיילס מאוד רכושני ואני אוהבת את זה" לידיה הגיבה בהתגוננות בעודנו ממשיכות לפרוץ בצחוק, לפתע עלה בראשי רעיון, אבל לשם כך אהיה חייבת את לידיה...

נ.מ פין

הגעתי לביתם של דיווינה וקול, דפקתי בדלת, "פין" דיווינה שאלה או יותר נכון אמרה, "שלום שלום אחי הגדול והיקר יש לנו שיחה ארוכה" קול אמר ודחף אותי לתוך ביתו ומתחיל לחבוט בפניי אנחנו מתחילים לריב מכות,

אין ספק בכלל התיעוב של קול כלפיי לא נעלם, "דיי תפסיקו!" דיווינה צועקת לעברנו אך קול לא מפסיק, "מספיק בנים!" לפתע קול שלא שמעתי כבר כמה שנים אך היה מוכר לי, זאת הייתה אמא,

כולם הגיעו (כל משפחת מיקלסון), "פין, אבל איך?" רבקה שאלה ומשכה אותי לחיבוק חזק, "זה הכל בזכות נטליה, אם לא היא אני לא כאן" השבתי לרבקה, "אז היא הצליחה" פרייה ענתה תפסה את ידיי וחיבקה אתי חזק, "טוב לראות אותך גם. בן שלי" אימי (אסתר) הגיבה בחצי חיוך וחיבקה אותי,

"מסתבר שנטליה מאוד חזקה אם היא הצליחה להחזיר אותך בזכות לחש דרך הירח" קלאוס זרק וחיבק אותי, "טוב שחזרת אנחנו צריכים אותך יותר מתמיד" אלייג'ה אמר בעודו מחבק אותי גם,

"איפה נטליה אני רוצה להודות לה ולעזור לה עם היהלום" אמרתי, "היא לא כאן, ואתה בייחוד אתה שלא תעז להתקרב אליה" קול השיב לעברי בכעס, "אני לא כאן לרעתכם אני כאן לטובתכם ולעזור לנטליה" החזרתי,

"די קול מספיק ליהיות קר ומניפולטיבי!" פרייה התרתה בקול, "אי אפשר ליהיות זה נגד זה במלחמה הזאת זה כולנו ביחד, או שאתם שמים את הכל בצד כולל את משחקי האגו, או שתאפשרו לזה לשלוט בזה ותמותו עוד לפני שהמלחמה הגדולה תתחיל. מה הוחלט?" אימי התרתה בשנינו,

"בסדר, אבל זה לא אומר שאנחנו אי פעם ניהיה אחים" קול אמר והושיט לעברי את ידו ללחיצת יד, "מה שתגיד" השבתי לעברו ולחצנו את ידינו...

נ.מ לידיה

"מה היה דחוף שזה יהיה רק אני ואת?" שאלתי את נטליה ונכנסתי למעבדת הפיזיקה הריקה שבה נטליה חיכתה לי, "תקשיבי אנחנו חייבות להשלים בין מאליה לאליסון ועלה לי הבוקר רעיון בראש,

חשבתי שנגרום להם להיפגש במחשבה שהן באות למשהו שקבענו איתן אבל מה שנעשה זה נסגור עליהם את דלת הכיתה עד שהן יחליטו לדבר ולהשלים ביניהן" נטליה הסבירה לי עם ניצוץ תקווה בעיניה

"רעיון טוב, זה יכול לעשות משהו" החזרתי בחיוך, "אז את דואגת להביא את מאליה ואני את אליסון" היא אמרה בהחלטיות, "אני על זה" עניתי...

נ.מ אליסון

הודעה מאת: My B.F.F

אליסון בואי דחוף למעבדה קרה משהו!

אני רואה את ההודעה שנשלחה מלידיה והולכת במהרה למעבדה...

נ.מ מאליה

הודעה מאת: My Big Sister

מאליה בואי דחוף למעבדה קרה משהו!

הפלאפון מזמזם אני רואה על צג הטלפון את ההודעה שנטליה שלחה לי להגיע מהר למעבדה...

נ.מ אליסון

"מה את עושה כאן?" אני שומעת את מאליה לפתע שואלת אותי, "קיבלתי הודעה מלידיה לבוא לכאן דחוף כי קרה משהו" עניתי, "גם אני אבל מנטליה" מאליה השיבה,

לפתע דלת המעבדה נסגרה עלינו, אני מנסה לפתוח את הדלת אך היא תקועה ונעולה מבחוץ, "יופי עכשיו גם נתקענו" אמרתי וגלגלתי את עיניי באדישות...

נ.מ מאליה

אנחנו יושבות במעבדה בתקווה שיעבור מישהו ויראה אותנו ויצליח לפתוח את הדלת ולהוציא אותנו מכאן,

"מאליה אני מצטערת" לפתע אליסון אמרה לאחר שתיקה מתוחה, "על מה?" שאלתי בקרירות, "על כל הקטע הזה עם סקוט, מאז שחזרתי לחיים לא הייתה לנו הזדמנות באמת להתחבר וליהיות חברות" אליסון הסבירה כאשר אני יודעת בליבי שהיא צודקת,

"צודקת" אמרתי בכנות, "יש לי רעיון מה אם נבטיח שתינו אחת לשנייה שלא משנה מה לא נריב ובטח לא בגלל בנים" אליסון אמרה בחיוך, בעוד חיוכי נשלף ללא שליטה, "אני מבטיחה" החזרתי, "אני מבטיחה גם" אליסון סיכמה,

והתחבקנו בידיעה שזאת רק תחילת החברות שתצמח לעוד משהו יפה, דלת המעבדה נפתחה והבנו שלידיה ונטליה אחראיות לזה אבל אין ספק בכלל אני ואליסון השלמנו התוכנית של לידיה ונטליה הצליחה.

-סוף פרק 22-