התכלית שלי 2//המקוריים-האלמנט הסודי

פרק 27- אפלה ואור

בוקר~

נ.מ נטליה

קמתי לצלילי השירים האהובים עליי, הרגשתי אחרי הלילה הסוער ואחרי כל מה שאמרתי מה שבאמת ישב על ליבי, יותר משוחררת, "נטלי הגיע לך מכתב מהקולג' כאן" רבקה אמרה ונכנסה לחדרי, "תודה בקי, תשאירי את זה על השולחן כתיבה שלי אני יראה אחר כך" אמרתי, "את בסדר אחרי אתמול?" רבקה שאלה אותי,

"כן ממש מצויין האמת סוף סוף האמת יצאה לאור תחת האפלה כאן, אני עוד מעט יוצאת לקבר של מארי אליס קלייר" אמרתי ושמתי על עצמי את ז'קט העור הלבן שמנת שלי ואספתי את שיערי לקוקו גבוה ומתוח,

"את בטוחה שכל האמת יצאה לאור?" רבקה שאלה, "מה זה אמור להביע?" שאלתי בחזרה, "סתם למשל פין" היא זרקה והרגשתי חוסר נוחות קלה באוויר מהצד שלי,

"איך את?-" באתי לשאול, "איך אני יודעת שאת מאוהבת באחי פין? בואי נגיד שאני יודעת להבחין באהבה שהיא מתקרבת" רבקה השיבה, "אני מניחה עכשיו שתספרי לאבי, אבל אני מבטיחה לך אם מישהו ינסה לפגוע בפין אני אפגע בו ואעביר בו ייסורים כאלה שלא נראו מעולם רק שינסו" איימתי,

"את מאוהבת, אבל אל תתני לאהבה להפיל אותך אהובה, וממני טיפ אלייך בסופו של דבר הם ידעו אני ופרייה נשמור את סודך וסודו של פין אבל את חייבת להסתיר את הרגשות שלך נטליה לפחות לטובתו של פין"

רבקה הזכירה ומשום מה התקשית להרגיש כיצד אני עוצרת את הדמעות ומתגברת על כל רגש אפל שצף בי עמוק בפנים זה פשוט קרה מעצמו,

"הרי זה הקטע במשפחת מיקלסון בקי,להסתיר רגשות,לחיות באפלה,ליהיות מפלצות שאנחנו לא,להרגיש חוסר תקווה בכל קיר ובכל רגש שקיים והיה קיים בליבנו, רבקה גם לך מגיעה ההזדמנות להתאהב ולהקים משפחה עם מי שאת אוהבת באמת מבלי לפחד מהצל של קלאוס, גם לך ולמרסל מותר לאהוב, ואת יודעת על מה אני מדברת, בקי גם לך מגיע אושר גם לך מגיעה אהבת אמת מבלי שתפיל אותך אלא רק תרים אותך,

גם למרסל מגיע לאהוב אותך, שניכם רוצים את אותו הדבר ביחד, אני אעשה לך את החיים קלים יותר, יש לך שתי אפשרויות, האפשרות הראשונה היא שתפסיקי לפחד מהצל של קלאוס ותחיי לצד מרסל ותרגישי את האור שבאהבה שתרגישי שלמה עם עצמך שתרגישי רגשות שלא הכרת בעצמך בכל ה-1,000 שנים האלה,

או האפשרות השנייה תמשיכי לחיות עם קלאוס באותה האפלה שלכם ואת ומרסל תתענו בשל כך שאתם לא יכולים לאהוב אחד את השני, תקחי את ההחלטה הנכונה בקי לטובתך!" סיכמתי לעברה בנוקשות כאשר היא נותרה עם מעט דמעות,

רציתי כל כך לחבק אותה אבל הדחף והקולות בראש שאמרו לי 'תשאירי אותה עכשיו לבד רק כך היא תוכל לקבל את ההחלטה הנכונה' יצאתי מחדרי לכיוון החוצה...

נ.מ קול

הבחנתי בנטליה יוצאת מחדרה, "נטליה" קראתי לה אך היא הסתכל בפניי מעט מאוכזבת ויצאה במהרה לכיוון הקולג', "היא תירגע תן לה קצת זמן" דיווינה אמרה וחיבקה אותי כמו חיבוק דוב והחזקתי את ידה שהייתה מונחת על כתפי,

"מסתבר שליהיות אבא זה קשה" זרקתי, "אתה אבא טוב מלאך שלי רק סבלנות ואהבה זה המפתח" דיווינה לחשה ונישקתי את שפתיה...

נ.מ נטליה

הגעתי לבתי הקברות של המכשפים, בכל אופן אלו שנשארו, חיפשתי את קברה של מרי אליס קלייר, עד שמצאתי אותו, "היי, נטליה נכון?" לפתע קול מוכר נשמע, "וינסט" אמרתי, "את יודעת את הקבר הזה את יכולה לפתוח, אבל המפתח הוא דמך, דם קלייר" הוא הסביר,

"תודה על העזרה" השבתי, "יש הרבה שמועות עלייך נטליה אחד מהם הוא,שאת חכמה ושאת יודעת מה להחליט ולעשות" הוא זרק ונשען על אחד מהקברים של המכשפים,

"אם אתה כבר פה תעזור לי לתקשר עם מרי אליס, כי לבד זה קשה מאוד שמעתי שאתה מכשף חזק ומכובד מאוד כאן בניו אורלינס שמך הולך לפניך אני טועה?" שאלתי או יותר נכון אמרתי, "אשמח לעזור אבל תיזהרי" הוא הזהיר,

אני פותחת את קברה של מרי אליס, הקבר היה מאובק ללא כניסת אור, דברים עתיקים וחדים שהייתי סבורה שנטולים בכשפים היו שמה, חלקם נראו קטנים ותמימים למראה ורובם נראו גדולים ומסוכנים למראה.

אין ספק בכלל השושלת משפחתה של אימי בהחלט ידעה כיצד לא להישאר אדישים במהלך השנים מול הערפדים והזאבים, אבל מה אני יודעת אני בסך הכל עוד בורג קטן במערכת הזאת שנקראת שושלת קלייר,לא ככה?

"טוב זה מאוד פשוט תכתבי בלטינית על הדף את השם שלך ושל מרי אליס על הדף ואז תחתכי את ידך לידי כך שדמך יתחבר כקו אחד בין מרי אליס לבינך, ואז זה יקרה נשמתך תיהיה בין חיים למוות אין לך הרבה זמן אז תיהיי חייבת למצוא אותה ולשאול אותה את מה שאת אמורה לדעת" וינסנט הסביר בחדות ובמעשיות, "אין בעיה" אישרתי את דבריו,

כתבתי את שמי ואת שמה של מרי אליס ובמרכז את שם השושלת 'קלייר' וינסנט אומר מספר מילות כישוף תוך מספר רגעים אני מרגישה שאני לא בעולם רגיל בעולם שלא דומה כלל למציאות, אני בעולם שאליו נשלחים המכשפים שמתו.

-סוף פרק 27-