*אזהרה*
ספר זה מכיל קטעים מטרידים, מפחידים, ומעוררי צמרמורת אשר עלולים לגרום לבחילות, התקפי חרדה, סיוטים ודיכאון. הקריאה הינה על אחריותכם בלבד.
קריפיפסטות, צ'יסבטים, סיפורי אימה, תאוריות.
קרדיט ל- AmoraTheEnchantres על הכריכה הקריפית
שינה היא חלק חיוני בחיים שלנו. שעות השינה החשובות הללו בכל לילה נותנות לגוף ולמוח שלנו את המנוחה שהם זקוקים, וזאת הסיבה שמניעת שינה יכולה להשפיע רבות על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו.
בסוף שנות ה40, חמישה גברים נחשבו לאויבי המדינה על ידי הממשלה הרוסית והם נבחרו לקחת חלק בניסוי של מניעת שינה. המטרה הייתה להשתמש בכמויות קטנות של גז ניסיוני שכביכול מסוגל למנוע את הצורך לשינה אצל בני אדם.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
האנשים שלקחו חלק בניסוי הוחזקו בסביבה סגורה על מנת שהחוקרים לא יחשפו לגז, בחדר היו רק מיקרופונים וחלון חד צדדי גדול איתו יכלו לתקשר ולצפות באסירים. סיפקו להם ספרים, שירותים ומים זורמים, אוכל שיספיק לכל אחד מהם לחודש, ומיטה בלי מזרן ושמיכות.
בשלושת הימים הראשונים, הכל הלך כשורה. כשלאסירים נתנו הבטחת שווא שאם הם ישתפו פעולה ולא ירדמו במשך 30 ימים הם ישוחררו. כל המעשים והדיאלוגים שלהם הוקלטו ונוטרו, והחוקרים שמו לב שהאסירים החלו לדבר בפתיחות על טראומות עבר שלהם. אחרי ארבעה ימים, השיחות הפכו לקודרות הרבה יותר.
ביום החמישי האסירים החלו לחוות פרנויה, ולהתלונן על העבר ועל ההחלטות שהביאו אותם לשם. במקום לדבר אחד עם השני, הם החלו ללחוש למיקרופונים. כנראה שהם חשבו שהם יוכלו לזכות באמון של החוקרים על ידי בגידה והסגרת האסירים האחרים.
בסוף היום העשירי, החלו הצרחות. במשך 3 שעות רצופות, אסיר אחד רץ הלוך חזור בתוך החדר, צורח בחוזקה. אחרי שהקול שלו נחלש, יצא לו מהפה רק קול ציוץ חלש. הרופאים האמינו שזה נגרם בגלל קרעים במיתרי הקול שלו.
באופן מוזר למדי, האסירים האחרים כלל לא הגיבו לצרחות שלו.
מהר מאוד, החוקרים דאגו כי לא שמעו דבר מתוך החדר הסגור.
ביום ה12 האסירים לפתע החלו לכסות את החלון עם דפים רטובים שהם לקחו מהספרים שהיו להם, הבוחנים החליטו שלהתעלם בכוונה להמשיך את הניסוי
ביום ה 14, החוקרים עשו משהו לא מתוכנן: הם השתמשו באינטרקום כדי לנסות ולהשיג תגובה כלשהי מהאסירים. הם הסבירו להם שאם ישתפו פעולה ויורידו את הדפים, הם ישוחררו. “אנחנו כבר לא רוצים להשתחרר”, ענה להם אסיר בקול רגוע.
ביום ה 15, החוקרים הסירו את הגז מהחדר והחליפו אותו באוויר נקי. בתגובה, האסירים התחננו שיחזירו להם את הגז. חיילים הגיעו כדי לקחת את האסירים, אבל הם גילו שרק 4 מהם עדיין בחיים. הם לא נגעו באוכל במשך 5 ימים. חתיכות בשר היו חסרות מחזה והירכיים של האסיר המת, הן נמצאו מאוחר יותר סותמות את הניקוז, כשהחדר מוצף ב 10 ס”מ של מים.
אפילו לאסירים שהיו עדיין בחיים היו חסרות חתיכות בשר ועור – פצעים שהם עשו לעצמם. אפילו החייל הכי אמיץ פחד להיכנס ולהוציא את הגופה החוצה.
מעשי אלימות מזוויעים החלו כאשר החל ניסיון לשחרר את האסירים, כשאסיר נוסף נהרג תוך כדי. כאשר נשאלו מדוע הם מתנהגים כך, הם ענו במשפט אחד מצמרר: “אנחנו חייבים להישאר ערים”.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
החיילים החלו לירות באסירים. רק אחד מהחמישה נשאר בחיים. “מה אתה?” שאל אחד החוקרים.
“האם שכחת כל כך בקלות?” שאל האסיר בחיוך. “אנחנו אתה, אנחנו מה שאתה בורח ממנו כשאתה הולך לישון. אנחנו, אנחנו השיגעון”. החוקר ירה באסיר בלב. כשגסס מלמל מילים אחרונות: “כל כך…קרוב….לחופש”. _
