00:00 ומעלה - אימה

פסיכוזה - יום שני

יום שני

שכחתי לסיים לכתוב אתמול. אני לא בטוח מה ציפיתי לראות כשרצתי במעלה המדרגות והסתכלתי מבעד לחלון דלת המתכת הכבדה. אני שוב מרגיש מגוחך. הפחד של אתמול בלילה נראה לי עכשיו מעורפל ולא הגיוני. אני לא יכול לחכות לצאת לאור השמש. אני הולך לבדוק את הדוא"ל שלי, להתגלח, להתקלח, ולבסוף לצאת מכאן! רגע.. אני חושב ששמעתי משהו.

-

זה היה רעם. כל תקווה לאור שמש ואוויר צח לא תקרה. יצאתי לחדר המדרגות ועליתי במדרגות, רק כדי להגיעה לאכזבה. החלון הקטן של דלת המתכת הכבדה הראה רק מים זורמים, כשגשם זועם נחת עליו. רק אור אפלולי, קודר, הסתנן פנימה דרך הגשם, אבל לפחות ידעתי שזה יום, גם אם זה יום אפור, חולני, רטוב. ניסיתי להביט מבעד לחלון ולחכות לברקים להאיר את האפלולית, אבל הגשם היה כבד מדי ולא הצלחתי להבחין בשום צורה אלא בצורות מוזרות מעורפלות הנעות בזוויות מוזרות בגלים המרחפים בחלון. מאוכזב הסתובבתי, אבל לא רציתי לחזור לחדר שלי. במקום זאת, שוטטתי במעלה המדרגות, עברתי את הקומה הראשונה, והשנייה. המדרגות הסתיימו בקומה השלישית, הקומה הגבוהה ביותר בבניין. הסתכלתי מבעד לזכוכית שחצתה את הקיר החיצוני של גרם המדרגות, אבל היתה מהסוג המעוות, הסמיך שמפזרת את האור ולא ברור לראות דרכה, לא שיש הרבה מה לראות מבעד לגשם מלכתחילה.

פתחתי את דלת המדרגות וצעדתי לאורך המסדרון. עשר דלתות עץ עבות, שנצבעו לכחול לפני זמן רב, היו סגורות. הקשבתי בזמן שהלכתי, אבל זה היה באמצע היום, אז לא הופתעתי שלא שמעתי שום דבר חוץ מהגשם בחוץ. כשעמדתי שם במסדרון האפלולי, מקשיב לגשם, היה לי תחושה זעירה שהדלתות עומדות כמו חפצים דוממים שהוקמו על ידי איזו תרבות עתיקה נשכחת, למען איזו מטרה לא ידוע. הברקים הבזיקו, והייתי יכול להישבע כי, לרגע קט, נראה העץ הכחול הגרגירי הישן נראה כמו אבן גסה. צחקתי על עצמי על שהנחתי לדמיון שלי להגיע לרמות כאלה, אבל אז עלה במוחי שהברק האפלולי פירושו שיש חלון אי שם במסדרון. זיכרונות עמומים הופיעו, ולפתע נזכרתי שבקומה השלישית היה חלון שקוע באמצע המסדרון.

נרגש לראות את הגשם ואולי לראות אדם אחר, ניגשתי במהירות אל חלון הזכוכית הדק. גשם שטף אותו, כמו בחלון דלת הכניסה, אבל יכולתי לפתוח אותו. הושטתי יד לפתוח אותו, אבל היססתי. היתה לי הרגשה מוזרה שאם אפתח את החלון, אראה משהו מחריד בצד השני. הכל היה כל כך מוזר בזמן האחרון... אז חשבתי על תוכנית, וחזרתי לכאן כדי לקבל את מה שאני צריך. אני לא חושבת ברצינות שמשהו ייצא מזה, אבל אני משועמם, יורד גשם, ואני מתחיל להשתגע. חזרתי כדי לקחת את מצלמת האינטרנט שלי. החוט לא מספיק ארוך כדי להגיע לקומה השלישית בכל מקרה, אז במקום זה אני הולך להסתיר אותה בין שתי מכונות השתיה בקצה האפל של מסדרון המרתף שלי, ולהדביק את החוט לאורך הקיר עד מתחת לדלת שלי. אני יודע שזה טיפשי, אבל אין לי שום דבר טוב יותר לעשות ...