00:00 ומעלה - אימה

הלילה בו פגשתי את השטן

אנחנו לא אמורים לדבר על המטופלים שלנו מטעמי סודיות, אבל אני מרגיש שאני חייב לכתוב את זה בגלל שאני באמת מאמין שזה נכון.

אני כבר לא עובד במתקן, פרשתי לפני שנתיים מסיבות אישיות. הייתי אחראי על חולי הנפש והרגשתי שאני כבר לא מסוגל לעשות זאת, מאז שיניתי את המקצוע שלי.

מה שאני עומד לספר לכם הוא אמתי, והוא רודף אותי כל יום מאז שזה קרה.

הייתי אח, הייתי מהטובים שבמקצוע, בבית חולים פסיכיאטרי מקומי. זה היה רק שנה לפני שמצאתי את עצמי מקודם, או אולי מורד בדרגה, למחלקת האבטחה של בית החולים. זה היה מקום שלעבוד בו היה סיוט. למען האמת, זה לא היה כמו המחלקות האחרות, איפה שלאנשים עוד היה מעט שפיות, לא, רוב האנשים במחלקה הזאת היו חולים כל כך אנושים שהם נראו יותר כמו חיות מאשר כמו בני אדם.

יורדים במסדרונות, הצעקות שלהם ולפעמים הנהמות יכלו להיות מחרישות אוזניים. אני כמעט התפתיתי להביא נגן MP3 לעבוד אתו אבל הרעיון שמישהו אחר זוחל מעלה מאחורי מבלי לשמוע אותו עצר אותי.

לילות לפני הנורא מכל. זה לא היה כמו בסרטים, שהמנורות נכבות לגמרי אבל היה להם אור מעומעם. הקולות למרות זאת, לא היו חזקים, הם היו הרבה יותר מטרידים. זה היה מלמול תמידי וזמזומים במשך הלילה.

הלילה האחרון שלי היה המעניין ביותר והלילה הכי בלתי נשכח. לפעמים מטופלים היו יוצאים מהחדרים שלהם והיינו צריכים להחזיר ולהוביל אותם בחזרה פנימה אבל זה היה הלילה הראשון שהיא יצאה.

המאבטח התרחק, כנראה הוא היה זועף בגלל שמרדתי בהתקדמות שלו בפעם המאה. הייתי בודד. לא ראיתי אותה לפני כן, היא הייתה כל כך קטנה וחלשה... ושקטה. אני לא בטוח כמה זמן היא עמדה שם במשרד המאובטח אבל משהו גרם לי להסתכל למעלה ואז ראיתי אותה. היא פשוט עמדה שם, בצד השני של הזכוכית, היא לא הסתכלה עלי, במקום זה היא בהתה ברגל שלה. השיער החום שלה היה תלוי מעבר לפנים שלה והשמלה שלה בקושי כיסתה את עצמות הכתפיים שלה.

נקרא לה לוסי, למרות שזה לא היה שמה בניירות שלה. לוסי הייתה שונה מכל האחרים, היא לא הייתה אלימה אבל היה לה את ההיסטוריה הכי אלימה מכל האחרים. כשעברתי ליד החדר שלה בלילות הייתי מסתכל לפעמים פנימה. היא פשוט הייתה יושבת על המיטה שלה עם הגב לקיר, בוהה. אני לא בטוח אם היא אי פעם ישנה או שהיא זזה מהתנוחה הזאת.

יכולתי להרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה, היא הייתה כל כך לא בולטת אבל היא הפחידה אותי. עם כמה מפוחד שהייתי, לא התקשרתי לעזרה. זה היה הסיטואציה הכי מוזרה שנתקלתי בה, אבל... הרגשתי רע בשבילה.