*אזהרה*
ספר זה מכיל קטעים מטרידים, מפחידים, ומעוררי צמרמורת אשר עלולים לגרום לבחילות, התקפי חרדה, סיוטים ודיכאון. הקריאה הינה על אחריותכם בלבד.
קריפיפסטות, צ'יסבטים, סיפורי אימה, תאוריות.
קרדיט ל- AmoraTheEnchantres על הכריכה הקריפית
"בני, אנחנו צריכים לנהל שיחה על בטיחות באינטרנט." התיישבתי על הרצפה לידו. המחשב הנייד שלו היה דלוק והוא שיחק במיינקראפט בשרת ציבורי. העיניים שלו היו מרוכזות במשחק. הצ'אט היה פתוח בצד וכל כמה שניות הודעות קפצו. "בני, אתה יכול בבקשה להפסיק את המשחק לרגע?"
הוא יצא מהמשחק, סגר את המחשב הנייד, והביט בי. "אבא, זה הולך להיות עוד סיפור מפחיד (נאמר בטון מזלזל)"
"מהה?" זייפתי קול של כאב לרגע, ואז חייכתי אליו, "חשבתי שאתה אוהב את סיפורי הבטיחות שלי" מאז שהוא קטן הוא שמע סיפורים על ילדים שנתקלו מכשפות, רוחות רפאים, אנשי זאב, וטרולים. כמו המון הורים לפני, השתמשתי בסיפורים מפחידים כדי לחנך טוב יותר את הילד שלי. אבות יחידים כמוני צריכים להשתמש בכל כלי שיעזור להם לגדל את הילדים שלהם.
הוא כיווץ את פניו קצת, "הם היו בסדר כשהייתי בן שש. אבל עכשיו, כשאני גדול, הם לא מפחידים אותי יותר. הם נשמעים די טיפשיים. אם אתה הולך לספר סיפור על האינטרנט, אתה יכול לעשות את זה באמת, באמת מפחיד הפעם? "הבטתי בו לא מאמין. הוא שילב את זרועותיו," אבא. אני בן 10 ואני יכול להתמודד עם זה. "
"הממ ... בסדר ... אני אנסה."
התחלתי לספר, "היה היה פעם, היה נער בשם דן ...." הבעת פניו אמרה כי הוא לא התרשם מההקדמה. הוא נאנח והתיישב בנוחות במקומו. המשכתי ...
דן קיבל מחשב חדש והתחבר לכמה פורומים של ילדים ומשחקי רשת. לאחר כמה זמן, הוא התחיל לדבר עם הילדים במשחקים ובפורומים. הוא התיידד עם נער אחר בן עשר בשם חבר23. הם אהבו אותם משחקים וסרטוני יוטיוב. הם צחקו מאותם בדיחות. והם בחנו משחקים חדשים ביחד.
לאחר מספר חודשים של חברות, דן נתן לחבר23 שישה יהלומים במשחק שהם שחקו יחד. זו הייתה מתנה מאוד נדיבה. יום ההולדת של דן התקרב, וחבר23 רצה לשלוח לו מתנה מגניבה בחיים האמיתיים. דן חשב שזה לא יזיק לתת לחבר23 את הכתובת שלו כל עוד הוא יבטיח לא לספר את זה לכל אדם לא מוכר או מבוגר. חבר23 נשבע לא לספר לאף אחד אחר, אפילו לא ההורים שלו.
עצרתי את הסיפור ושאלתי את בני, "אתה חושב שזה רעיון טוב?"
"לא!" הוא צעק, עכשיו כבר ידעתי שהוא שקע בסיפור.
ובכן גם דן. דן הבין שזה היה טעות והרגיש אשמה על זה שנתן את הכתובת שלו והאשמה שלו החלה לגדול. ולגדול. בלילה הבא, האשמה והפחד שלו היו גדולים יותר מכל דבר אחר בחייו. הוא החליט להודות להוריו על שנתן את כתובת ביתו. העונש יהיה די גדול, אבל זה היה שווה להענש במצפון נקי. הוא התפתל במיטתו כשהוא חיכה להורים שלו כדי שיבואו לכסות אותו ולהגיד לילה טוב.
הבן שלי ידע שהחלק הכי מפחיד מתקרב. למרות הדיבורים העצבניים לפני רגע, עכשיו הוא רכן קדימה בעיניים פעורות. דיברתי בשקט ובהחלטיות.
הוא שמע את כל הרעשים של הבית. מכונת הכביסה פעלה ברעש בחדר הכביסה . אחיו התינוק יבב בחדרו. והיו כמה רעשים אחרים שהוא לא ידע ... בדיוק... להסביר. לבסוף, הוא שמע את אבא שלו הולך במסדרון. "היי אבא?" הוא קרא בחשש. "יש לי משהו לספר לך."
אבא שלו הוציא את ראשו בפתח הדלת בזווית מוזרה. בחשכה, פיו לא זז והעיניים היו קפואות בוהות באוויר. "כן, בן?" הקול היה רחוק, מדי.
"אתה בסדר, אבא?" שאל הנער.
"כן," אמר אבא שלו בקול די מוזר.
דן משך כלפי מעלה את השמיכות שלו כדי להתגונן. "אמממ, אמא בסביבה?"
"הנה אני!" הראש של אמא שלו צץ בפתח מתחת לאבא. קולה היה נשמע מאוד לא טבעי. "רצית לספר לנו שנתת את כתובת הבית שלנו לחבר23? לא היית צריך לעשות את זה! אמרנו לך לא לתת פרטים אישיים באינטרנט!"
היא המשיכה, "הוא לא היה ילד! הוא רק העמיד פנים שהוא אחד. אתה יודע מה הוא עשה? הוא בא לביתנו, פרץ פנימה, ורצח את שנינו! רק כדי שיוכל להיות איתך! " היה לה קול מאושר
איש שמן במעיל רטוב הופיע בפתח של הדלת מחזיק את שני ראשים כרותים. דן צרח בבהלה האיש שמט את הראשים של הוריו על הקרקע, שלף את הסכין שלו, ונכנס לחדר לרצוח בסדיזם את דן.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הבן שלי צרח עכשיו גם. הוא הניח את היד שלו על הפה בפחד. המשכתי לספר מתעלם מהבהלה של בני.
לאחר כמה שעות, דן היה כמעט מת והצרחות שלו הפכו לייבבות. הרוצח הבחין בבכי של התינוק בחדר אחר והרג סופית את דן. זה היה תענוג מיוחד. הוא אף פעם לא רצח תינוק לפני. חבר23 עזב את דן בעקבות הקריאות ברחבי הבית של התינוק.
חבר23 הגיע לחדר הילדים, הוא ניגש אל העריסה, הרים את התינוק, והחזיק אותו בזרועותיו. הוא נע לעבר שולחן ההחתלה כדי לראות. את התינוק במלואו אבל בעודו מחזיק את התינוק, הבכי הפסיק. התינוק הרים את מבטו וחייך. חבר23 מעולם לא החזיק תינוק, אבל הוא בעדינות הקפיץ אותו בזרועותיו כמו מקצוען. הוא ניגב את ידיו מדם על השמיכה ככה שיוכל ללטף את הלחי של התינוק, "היי, בחור קטן ומתוק." הרצון להתעלל ולרצוח נעלם והפך למשהו מקבל ונעים
הוא יצא מחדר הילדים, לקח את התינוק הביתה, קרא לו ויליאם, וגדל אותו בתור הבן שלו.
אחרי שגמרתי את הסיפור, הבן שלי היה מזועזע לגמרי. בין נשימות חזקות ומהירות הוא גמגם, "אבל אבא, ויליאם זה השם שלי." נתתי לו קריצה ופרעתי את שערו. "כמובן שזה לא קרה, בן." ויליאם רץ במעלה המדרגות אל חדר השינה שלו בזעם מתייפח.
