יש הבדל בין לדעת ולהבין.
ידעתי שהארי גוסס ועומד למות, ידעתי שנשאר לו זמן קצר לחיות ושכל רגע מושך אותו קצת יותר רחוק ממני, אבל לא הבנתי עד אותו ערב.
החדר שלו, בדרך כלל מואר במנורה שהייתה מוצמדת ללוח הראש של המיטה, היה חשוך, האור היחיד שנכנס היה דרך פתח הדלת.
דרך הפתח בווילונות החצי מתוחים יכולתי לראות את קווי המתאר של הגוף הרפה שלו מונח בשמיכה כחולה, רך ומעורפל באור העמום.
פסעתי בזהירות דרך הדלת, אחות שזיהיתי במעורפל התכופפה מתחת לווילון, חיוך עלה על פניה כשהבחינה בי.
"נחמד לראות אותך מר טומלינסון." היא לחשה, מקשקשת במהירות משהו על לוח האטב שלה, מניחה אותו בחיקה ומצביעה על הארי. "היה לו כאב ראש כל הבוקר, אחד דיי גרוע כנראה, אז אני לא יודעת אם הוא ירצה להיות בחברת מישהו."
היא הלכה בחזרה למיטה שבה הוא שכב, קולה מרגיע. "הארי, יש לך מבקר, זה בסדר?"
היה רגע אחד ארוך של שקט לפני שהוא הוציא "כן" כל כך חלש שהיה בקושי ניתן לשמיעה.
היא הנהנה לעברי, מתכוונת לעזוב.
"רק תנסה להיות שקט. הוא מאוד רגיש לאור ולקול. ותוודא שאתה סוגר את הווילון מאחוריך."
נתתי לה לעבור אותי, נכנס לתוך הגומחה הקטנה ליד המיטה שלו ומושך בחוזקה את הווילון לסגירה בזמן שהנחתי את התיק שלי בזהירות על הרצפה.
בזמן שעיני התחילו להסתגל לחושך, קווי המתאר והמישורים בפניו נכנסו לפוקוס, דמותו עטופה במעטפת של צללים. במחצית החשכה הוא נראה כמו סוג של מלאך, ותהיתי בחטף אם אולי הוא יותר מדי יפה בשביל העולם הזה.
להסתכל עליו היה מוזר. הוא סיבך אותי מבפנים, אבריי משתנים מחדש למראהו, משאירים אותי מעורבב אבל איכשהו רגוע, כאילו הם היו מבולגנים לפני.
הורדתי את הז'קט שלי וממקד את עיניי על הרצפה, מרגיש מובך מסיבה שאני לא יכול להבין בדיוק.
התגעגעתי אליו בשבוע שחלף, התגעגעתי אליו בזמן הפגישות האחרות שלי, דרך ארוחות ערב מעודדות עם ליאם, ובלילות שדניאל גררה אותנו למועדונים.
היה בטוח להגיד שתמיד התגעגעתי אליו קצת, כאילו הוא התגנב לתוך עצמותיי.
הסתכלתי מסביב, מחפש את הכיסא שלי , מגלה שהוא נלקח מאז הפעם האחרונה שהייתי כאן. תליתי את הז'קט שלי על לוח הראש של המיטה וזזתי כדי לשבת על הרצפה , לא רוצה לתת לו לצאת מתחום ראייתי, אבל יודע שאני לא יכול לעמוד ליד המיטה שלו לאורך כל השעה.
ידו נתלתה מחוץ למיטתו, אצבעותיו הארוכות חצי מקופלות חצי לא, כאילו הוא מחפש משהו להיאחז בו.
YOU ARE READING
תתפוס אותי אני נופל - לארי פאנפיק מתורגם
Fanfictionאני לא יודע אם אתה יכול לבחור במי אתה מתאהב, מי לוקח בסוף חתיכה קטנה מליבך כשהוא עוזב. אם מישהו היה שואל אותי אני לא חושב שהייתי בוחר בהארי סטיילס, ואני לא יודע אם הוא היה בוחר בי. אבל כשאני עומד כאן, מסתכל בחזרה על הדברים דרך עדשה של הבנה ברורה כשמ...
