תתפוס אותי אני נופל - לארי פאנפיק מתורגם

פרק 15

הראשון במרץ – יום 44

כשהתעוררתי בחמש וחצי בבוקר ספוג בזיעה, זה היה הארי שנישק את המצח הלח שלי והוביל אותי לחדר האמבטיה, יושב על אריחי הרצפה כשאני ישבתי בתוך האמבטיה, והיה שקט חוץ מרעש התיפוף של המים החמים על הפורצלן.

*********

אחרי המקלחת, הארי ואני הלכנו לחדר שלי בשביל לקחת בגדים, הוא לבש זוג מכנסי ריצה שלי וקפוצ'ון לבן נוח ששייך לי ממזמן, כשאני העדפתי חולצת טי ומכנסי טרנינג. הוא שקט בדירה, ההרגשה החסרת תנועה של בוקר נתלית באוויר הקריר. דניאל וליאם יתעוררו רק עוד חצי שעה בערך כי יש לה שכירה שעובדת עד שבע ולא היו לה קורסים באוניברסיטה עד שמונה.

גם אני וגם הארי לא דיברנו, שתיקה נוחתת עלינו בזמן שהתבטלנו במטבח. הושטתי יד  לארונות בשביל ספלים ושקיות תה, מניח אותם על השיש כשהארי הדליק את הקומקום. הוא היה מקסים בבקרים, כולו תלתלים מבולגנים ועיניים מעורפלות, שפתיים שמרחפות מעל חצי חיוך מסופק.

התיישבתי על השיש, תוקע את הרגליים שלי במסילה של מגירה וצופה בו מחטט בארונות. הושטתי יד כשהוא התקרב אליי ועטפתי את אצבעותיי מסביב למותנו, מושך אותו אליי.

הוא בא בקלות, נופל בצייתנות למקום שבין רגליי, והתרפק לתוך החזה שלי, זרועות עוטפות את מותני. שמתי את המרפקים שלי על כתפיו, סנטרי על ראשו, מתענג על הקרבה המהנה כשאני מחזיק אותו.

יש קסם בלהיות ער כשכולם ישנים, לזוז באיטיות דרך השקט, לשחרר אותו ללא דאגות. יש קסם בהמון דברים, בזריחות ובשלג ובאוהלי שמיכות, ורק בזכות הארי שמתי לב לדברים האלה. אולי היה קסם גם בתוכו.

היה מוזר כמה מהר הזמן עבר כשעמדנו שם, בקושי רגע עבר לפני שהקומקום התחיל לשרוק בעצלות, אדים עולים מלמעלה בסלסולים איטיים. נישקתי את הארי בראש, מחליק מהשיש לתוך אחיזתו.

"הקומקום." מלמלתי, משאיר אותו להישען על הארונות בזמן שמזגתי את התה, הצליל המבעבע של מים על שקיות תה ממלא את המטבח הקטן.

הוא נעמד מאחוריי, מחליק את זרועותיו על ירכיי ומנשק את המקום שבו הכתף שלי פוגשת את הצוואר. "אוהב אותך." הוא נשם נגד עורי, שנינו עדיין לא בדיוק מצליחים להפיק משפטים שלמים.

המהמתי בתשובה , מסתובב כדי לשים את הזרועות שלי על המותן שלו, אוהב איך שהוא מרגיש מתחת לאצבעותיי. "אל תזוז." לחשתי, מניח את ראשי על כתפו כשהוא עשה את אותו דבר עליי, הגופים שלנו צמודים ביחד באור הבוקר הזורח.

נצמדתי אליו, שוקע לצורה שבה הפחד שחי בתוך עצמותיי נעלם כשאצבעות שלו זחלו מתחת לחולצה שלי, מעסות בעיגולים איטיים את העור שלי. הקפוצ'ון היה חמים על הלחי שלי, אריחי הרצפה קרירים ודביקים מתחת לכפות רגליי, הארי עדין בזרועותיי. חשבתי שאולי אם היה אפשר לתפוס רגעים ולשמור אותם בצנצנות, הייתי שומר את הרגע הזה במקום מיוחד.